מאת נילי ארנועם

קודם כל, תרשמו לפניכם, זה "אלמא". לא עלמה, אלא ELMA. היום, בעידן התקשורת האינטרנטית, אם לא תקלידו נכון, לא תגיעו הלום. לאן? למקום שהוא היום הכי 'אין'. זהו מלון יוקרתי, אבל יותר מכל, ויותר מבית מלון, זהו מרכז אמנויות נדיר, ברמה בינלאומית, שיש לו בית מלון שהכל בו מושקע ואיכותי.

ההתחלה היתה דווקא צנועה למדי, בית הבראה "מבטחים" של ההסתדרות שנחנך בשנת 1968 בזכרון יעקב במרומי הרכס ההררי החולש על נוף מרהיב. צנועה, אבל כמעט גאונית, מבחינה ארכיטקטונית. התכנון של הארכיטקט יעקב רכטר זיכה אותו בפרס ישראל ובמוניטין עולמי. עשרות השנים שעברו מאז רק הוסיפו והוכיחו כמה היתה חשיבה נכונה. עוד בטרם התחלנו לחשוב ירוק, הצטיין המבנה בהשתלבותו עם הנוף. בניין פתלתל המתעקל עם הרכס ומשתלב בו, בנין בסגנון הברוטליזם, שהתאפיין בשימוש בחומרי גלם טבעיים. בטון גלוי וחשוף, לא צבוע, בצבע אפור שניכרים בו סימני העץ, המלט והחצץ. הבניין נמצא בטבע והטבע נמצא בתוך הבניין. גם הנוף, האויר, האור. כל החולף בכביש החוף בין חיפה ותל אביב, בעברו ליד זכרון יעקב כדאי שיסיט מבטו לרכס ההר ויראה בן רגע במה מדובר. כאילו רצתה יד הגורל וכדי להעצים את מה שנכון, נראה לידו בתוך החורש הטבעי הירוק כתם לבן היורד בשיפולי רכס ההר מה שהיה מלון "חוות הברון". בית ההבראה ההסתדרותי שבמרומי הרכס, מתעקל עם קו הרקיע וקיומו כמעט אינו נראה, וזוהי גדולתו הרבה.  

גילגולים שונים עבר בית ההבראה מאז שנבנה.  מה שהיה צנוע, הפך להיות מחוץ לאופנה. בהתאם לאופנה הנוכחית, אופנת הנדל"ן, המקום כבר הוצע למכרז להריסה ולבנייה של שכונת מגורים עם קוטג'ים והרבה מפלסים. כאשר המכרז כבר היה כמעט סגור והקוטג'ים יצאו לדרך, נודע הדבר לאשה מדהימה - אשה שברירית וקטנה, אבל אשה גדולה - ענקית. לילי אלשטיין שמה.

היה זה בשבילה סגירת מעגל. לילי, בת למשפחה מן המתיישבים הראשונים בזכרון יעקב, הייתה במרוצת השנים גם ליורשת עשירה למשפחה שותפה ביצרנית התרופות "טבע". כאשר הגיעה אליה השמועה כי הנכס מיועד להריסה ביקשה להוסיף את שמה למכרז וכאשר נשאלה לשם מה, שהרי אין היא כרישת נדל"ן, השיבה "כדי להקים מרכז אמניות" וכמעט לא האמינו לה. הרבה קשיים נערמו בדרכה, התנגדויות מכל מיני גופים, אירגונים ומוסדות שונים. הרבה קרשים בגלגלים. ברזלים.

אבל לילי לא נשברה. אשה שהיום היא כבר בת 85, נלחמה על רצונה. אמרה ועשתה. יותר נכון, חלמה והגשימה. תשע שנים וסכום של כ-350  מיליון שקלים מכספה הפרטי, והחלום יצא לדרך ועתה נפתח לציבור הרחב. מרכז אמנויות פעיל עם גלריות, אולמות לתצוגה ולמופעים שהותקן בהם ציוד משוכלל וחדשני ביותר.  פסלים, ציירים, מלחינים, מבצעים, סופרים ומשוררים - כולם יכולים למצוא במקום בית. בית כדי לפגוש ולהיפגש, כדי לכתוב, כדי ליצור, כדי להופיע, להציג, לשמוע ולהשמיע. רסיטלים, קונצרטים, אופרה - גם לילדים ולכל המשפחה.

לצד מרכז האמנויות פועל בית המלון, המציע אירוח ב-95 חדרים במבנה המקורי וגם סוויטות שנתווספו עם אפשרות לשמש כחדרי משפחה. החדרים שתוכננו בזמנו  ל"מבטחים" היו קטנים, ולכן כיום כל שני חדרים הם חדר אירוח אחד מרווח. עיצוב הפנים שומר על רוח התקופה בה נבנה. השטחים הציבוריים מרוצפים בפלטות שיש מעוגלות שהמרווחים ביניהם הינם ממוזאיקה בהירה. חלק מהרצפה המקורית נותר כשהיה והרוב הגדול רוצף מחדש באותה צורה. במלון פועלות מספר מסעדות שף, גם ליד מתחם הבריכה המרווח שנבנה מחדש בסגנון של אז. כל הארוחות, כולל ארוחת הבוקר, מוגשות א-לה-קארט, ולא במזנון חופשי כמקובל. הכל ברמה הכי גבוהה שאפשר, ועם היצע גדול של בר משקאות ומקומות מפגש לאמנים ולמבקרים. למרות שהמלון אינו מגודר כמלון ספא, קיים בו אגף עם חדרי טיפולים וכל הפינוקים. בקיצור, מלון מן השורה הראשונה, אם לא הטופ שבכולם.

בנוסף לגלריות לתצוגות קבועות ומתחלפות, יש במקום אולמות בגדלים שונים לאירועים מקצועיים, עסקיים ומשפחתיים, גם בחצר המטופחת ועל גגות הבניין. הנוף מרהיב ועוצר נשימה. צופה על הים, בריכות הדגים והשדות שלמטה ועל רמות מנשה והכרמל מצידו השני. מלון בקונספט חדש. מלון שהוא גם מרכז אמנויות ומרכז אמנויות שלצידו בית מלון. חזון שהיה למלון. 

02/05/2015