מאת חגי רוזן

הקרב המרכזי הניטש כרגע במחוזות המדממים של תעשיית התעופה העולמית הוא זה שבין חברות התעופה האמריקניות והאירופיות הגדולות לבין שלוש חברות התעופה הגדולות של נסיכויות המפרץ הפרסי.

על רקע זה פרשו לאחרונה שתי חברות תעופה מאיגוד חברות התעופה האירופיות (AEA) - אייר ברלין ו-IAG (בריטיש איירווייס / איבריה), שלהן ניגוד אינטרסים מובהק בעניין - קטאר איירווייס היא מחזיקת המניות הגדולה (10%) ב-IAG ואיתיחאד איירווייס מחזיקה בכ-30% מהבעלות על אייר ברלין. סביר להניח, אגב, שאליטליה (בה לאיתיחאד איירווייס כמחצית מהבעלות) תהיה הבאה בתור לפרוש מהאיגוד.

אלא שהסיפור הנ"ל מהווה רק המחשה נוספת לבעייתיות הגדולה של נציגי חברות התעופה האירופיות הללו בישראל: הבעלות הערבית בהן. בעיקרון, מהבחינה השיווקית גרידא, איזכור נושא הבעלות הזאת בשוק הישראלי הוא מה שנקרא בעולם הסרטים ההוליוודי "רעל בקופות". לכן מנהלי השיווק והיחצ"נים של החברות הללו בארץ מזיעים קשות ומתאמצים בכל דרך לעקוף את הפיל (הערבי) הגדול העומד בחדר, שהס מלהזכירו.

במילים אחרות: עדיף להם שנוסעי בריטיש איירווייס ואיבריה בישראל ילקו באמנזיה לגבי העובדה ש-10% מהבעלות על החברה מוחזק בידי ממשלת קטאר, מוטב שנוסעי אייר ברלין לא ידעו ש-30% מהבעלות בחברה בה הם טסים מוחזק בידי נסיכים מאבו-דאבי, וכך גם לגבי אלו הטסים באליטליה ובאייר סרביה, המנווטות ברמה האסטרטגית לא מרומא או מבלגרד, אלא מבניין משרדים בח'ליפה סיטי באבו-דאבי.  

ומי שלא ראה את פעלולי היחצ"נים והמשווקים בחברות התעופה הללו בישראל, המתאמצים באקרובטיקה מילולית ותעלולי טרפז מהמעלה הראשונה להסתיר את הפיל הערבי הענק הניצב ממש באמצע הזירה, לא ראה הופעה של קרקס מדראנו מימיו.

26/04/2015