מאת אוריאל ישיב
היה בירון מילר משהו ייחודי - שקט נפשי. שקט שהקרין סביבו. תמיד רגוע, תמיד עם חיוך מבויש קמעה, תמיד מוכן להקשיב, ללמוד, לדון ולהחליט. לכאורה "ילד תמים ומבויש". אך השקט והרוגע שנבעו ממנו הסתירו עוצמה שלא בקלות ניתן היה להבחין בה. עוצמה שבנתה את קבוצת התיירות הגדולה "השטיח המעופף".
לא כולם יודעים שירון החל את הקריירה התיירותית במכירת כרטיסי טיסה לתיירים צעירים שישנו בקיץ על חוף הים בתל אביב. הוא היה מעין נציג של כמה חברות שכר אנגליות שטיפל בנוסעים, ואת המושבים הריקים מתל אביב הציע, בביישנות שהפכה למקצועיות, לאותם צעירים שלא הייתה להם טיסה חזרה. לאט לאט, בסבלנות האין סופית שלו, הוסיף עוד ועוד מושבים למכירה, פתח את המשרד הקטן ברחוב בוגרשוב, החל לרכוש מושבים בטיסות אחרות והיתר כתוב בדפי ההיסטוריה של הענף.
תמיד היה נעים לשוחח אתו על הקורה בעולם התיירות. דעותיו היו שקולות, אף פעם לא מתלהמות או צעקניות. את שבנה והשיג, עשה בשקט ובתחכום ובלי התפארות.
כמו כל מארגן בענף, החברה שלו עברה משברים, לעתים קשים על גבול ההרסניים - מלחמות, מבצעים, תהפוכות עם טורקיה ומה לא. אבל אפילו בתקופות הקשות, ירון לא איבד את הביטחון שהמצב ישתפר. ואכן "השטיח המעופף" יצא מכל משבר מחוזק והתפתח לכיוונים חדשים.
מי היה מאמין שהאיש, שידע להיאבק בכל קושי, יוכרע על ידי מחלה, קשה ככל שהייתה.
תנחומים למשפחה ולעובדי השטיח המעופף ומונה טורס.
יהי זכרו ברוך.
03/01/2015