מאת גדי קנר*
בירידה לכביש 6 הרימה הילדה את העיניים מהקנדי-קראש, בהתה בנוף ותהתה: "מה, יצאנו לטבע?", הילד פער עיניים משתאות למראה אוטו מוזר למראה, צבוע בכתום מזעזע, שהזדחל במסלול הימני, ואני נידבתי לשניהם תשובה חסכנית "נוסעים למלון בכפר גלעדי, וזו סוסיתא, אוטו שפעם ייצרו פה בארץ, והוא עשוי מפיברגלס". הילדים השתתקו בתהיה. בכל זאת, פדיחה לשאול את אבא איזו תשובה מכוונת לאיזו שאלה. הוא היה בטוח שנוסעים למלון בכפר גלעדי שקוראים לו סוסיתא, והיא הייתה משוכנעת שהמלון הזה עשוי מפיברגלס. בכל זאת, אני את שלי הרווחתי - שקט עד סביבות צומת יקנעם.
כמה קילומטרים צפונית מקרית שמונה, והופ - אנחנו בכפר גלעדי. ובמילה "הופ", אני מתכוון לומר שכרגיל הרהרתי באפשרות ריאלית למות מרוב "אבא משעמם לי", "מתי כבר נגיע", "אבא הוא שפך עליי תפוצ'יפס" והשוס "אני צריך פיפי דחוף", שנזעקו תכופות לעברי מהמושב האחורי.
סוף סוף הגענו לקיבוץ. הילדים ראו שני סוסים ונרגעו.
מלון כפר גלעדי נראה לי הרבה יותר מפותח ורחב-ידיים מכפי שזכרתי אותו מחופשה משפחתית אי-שם לפני כמה עשורים. 160 חדרים יש בו עכשיו, בערך שליש מהם סוויטות חדשות, מעוצבות ומודרניות בתכלית. הסוויטה שבה אנו נחתנו מעוצבת בקפידה ומרוהטת בטוב-טעם מינימליסטי. רצפת פרקט אפרפרה, טלוויזיית אל-סי-די המשדרת את מיטב ערוצי יס. בחדר האמבטיה מקלחת רגילה וגם ראש גשם (עם ספסל ישיבה), והקירות בו מחופים בקרמיקה בצבעים רוגעים - מלבן קרם עד חום בהיר.
והעיקר, לטעמי האישי - על הקירות תלויים תצלומים מוגדלים בשחור-לבן משנות העשרים של המאה הקודמת, שעליהם חתום "אפרים נוי, כפר גלעדי, חובב צילום". אין לי מושג קלוש מי הוא אותו אפרים, אבל שתי סיבות עיקריות יש לי כדי להוריד בפניו את הכובע: הראשונה - בימים בהם כל זב-חוטם בואכה משתין-בקיר מכתיר עצמו כ"מומחה", נעים לדעת שלא פס מן העולם ה"חובב" המצטנע והמכיר באמת בערך עצמו. השניה, והחשובה יותר - נוי מזכיר למתאכסנים כי בצל קורתם של ענקים הם מסתופפים. כן, זה ה-כפר גלעדי שהקימו ישראל ומניה שוחט, יצחק בן צבי, אלכסנדר זייד וטרומפלדור בכבודם ובעצמם.
על השולחן בחדר המתינו לנו צנצנת מרקחת ובקבוק סנגריה. עוד מצויידת הסוויטה במקרר קטן אך יעיל מאוד, קומקום חשמלי וערכת קפה. בארון הגדול ציפו לנו מאחורי דלת ההזזה נעלי בית וחלוקי רחצה.
בין המבנים במלון מפרידות חלקות דשא וצמחיה מטופחים במיוחד, והדרך אל חדר האוכל נעימה במיוחד, כשהיא מלווה ברוח נעימה ובריחות פריחה.
טוב לראות שגם מחוץ לעונה המלון הומה אדם. בתקופת "אחרי-אחרי-החגים" בה שהינו בו, מילאו אותו אורחים רבים - החל מקבוצות תיירים מחו"ל וכלה בעובדי משרד ממשלתי כלשהו בנופשון שנתי. כולם מילאו את חדרי-האוכל בקריאות "איך העוף?", "מאיפה לקחת את הסלט פטריות?", "תביא גם לי שתיה", היו טרודים בנשיאת צלחות עמוסות כל-טוב אל השולחנות ובעיקר בבליסה רבתי.
האוכל, יש לציין, ראוי במיוחד. מלבד פריטי המזון השגורים בארוחות המלונאיות, ארוחות הצהרים והערב נטו גם אל הכיוון המזרחי הבלתי-מתפשר. הטבח המקומי לא חושש להשתמש ביד רחבה בכמון, כורכום, קינמון ופלפל, ומכין מטעמים ותבשילי קדירה "מבית אמא" שאינם מתחנפים לחיך הממוצע, המכובס ונטול-הזהות, אלא עומדים על מוצאם האוריינטלי בגאוה לא-מוסתרת. ובעניין הילדים - הם נהנו מהשניצלונים-פסטה-אורז-קטשופ הרגילים שלהם. אכזבה מסויימת נרשמה באגף הקינוחים, שבשל מגבלות הכשרות, ההיצע שם כלל מיני עוגות פרווה נטולות-זהות שטעמן קלוש. אך מדובר ברעה חולה שפשתה בכל המלונות, מדן ועד אילת, ואינה ייחודית לכפר גלעדי. זה המקום לציין שעקרונית אני מתנגד לעונש מוות, אך אני נוטה לתמוך בו כאשר מדובר ברף הענישה הראוי למי שהמציא את מאכל הפיגולים המתקרא "קצפת צמחית".
מילה טובה על צוות המלון: התלוננתי אצל פקידת הקבלה על שהאינטרנט האלחוטי בסוויטה מקרטע ונופל, ותוך דקות התייצבו במקום טכנאי, אחראי ועוזר אחראי, וטיפלו בקימום ושיקום הקשר לעולם הרחב, עד ש-הידד! הנופל קם, הנכה שוקם, נורת ה-WiFi חזרה להבהב בעליצות, והילדים המודאגים חזרו לעמלם - שלב 187 בקנדי-קראש. עכשיו גם אבא יכול להמשיך לקרוא בנחת את המשך כתבת המדע הבדיוני "עצות זהב לתזונה בריאה בגיל חמישים".
מול בניין הקבלה של המלון נמצא מועדון ומשחקיה לילדים בשם "גלעדודס" (אותו לא דגמנו, אך ילדי שכנינו לחדר בילו בה זמן ממושך וניכר בהם שנהנו). יש גם בריכה מקורה ומצויינת, חמימה ונעימה במיוחד, וגם בריכה פתוחה לצד מרחבי דשא ושמשיות (שהייתה סגורה בעונה בה התארחנו, מפאת הקור ששרר במקום).
לחובבי הדיווש, ניתן לשכור במקום אופניים וגם קסדות לטיולים ברחבי הקיבוץ.
בכפר גלעדי עצמו יש מספר מסלולי טיולים רגליים עם הילדים: "שביל הלולים" שלאורכו מספר חנויות תכשיטים ועבודות-יד, כמו גם פסלי מתכת מתקופת ראשית הקיבוץ, וגם מספר סיורים מודרכים, הכוללים סיפורים מתולדות והווי המקום, וגם טיול למחלבה המקומית.
סביבת הקיבוץ משופעת באטרקציות תיירותיות לרוב - פסל האריה השואג הנודע ממש ליד, רכבל צוק מנרה במרחק חמש דקות נסיעה, מטולה במרחק עשר דקות (הילדים התרגשו במיוחד להצטלם ליד השלט "זהירות גבול לפניך!", כדי להראות לחבריהם לכיתה משל היו לוחמים ששבו בשלום מאזור קרבות באפגניסטן), וכל רחבי צפון רמת הגולן ואצבע הגליל פרושים מרחק כמה לחיצות על דוושת הדלק.
ולסיום פניה קצרה למצפון החברתי שלכם: מרחק נסיעה קצר מהמלון נמצאת קרית שמונה, שתושביה נתונים כל העת במציאות כלכלית לא קלה, וכל אימת שהמצב הבטחוני משתפר, הם נתקלים כרגיל בידם הקפוצה של משרדי הממשלה. בעת שעברנו בה ראינו שלט בחירות של אחד המועמדים לראשות העיר, שעליו מתנוסס הכיתוב "להביא כסף מהממשלה - רק נסים יכול!", שיותר משמעיד על כשרונו של הקופירייטר המקומי, מעיד כי הפוליטיקאים המקומיים, מה לעשות, רואים בחיזור על הפתחים אצל הפקידים בירושלים יתרון אלקטורלי.
ובכן - אם אתם מגיעים לסביבה, סורו במטותא לעיר והוציאו בה קצת כסף. לא משנה מה - מתנות לאישה, ממתקים לילדים, סירים לחותנת או חלוק אמבטיה לסבתא. העיקר לסייע לעסקים המקומיים להחזיק את הראש מעל המים העכורים.
מלון כפר גלעדי - קיבוץ כפר גלעדי
טל' 04-6900000
_____________________________
* הכותב היה אורח מלון כפר גלעדי
(תצלומים - יח"צ)
24/11/2013