מאת חגי רוזן
בעיתוי מעורר מחשבה התפרסמו היום שתי ידיעות הנוגעות לקק"ל. האחת ב'הארץ':
http://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.2080625
והאחרת בוואינט:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4409308,00.html
כחובב תיאוריות קונספירציה הזויות (ובהשפעת חום יולי-אוגוסט), הלחמתי את שתי הידיעות זו לזו, וגיבשתי ביני לבין עצמי את התאוריה הבאה:
מזה זמן מבקש משרד המשפטים להכפיף את קק"ל לראשונה לביקורת ציבורית של מבקר המדינה, ולאחרונה אף גיבש הצעת חוק בנושא. נסיון של מבקר המדינה הקודם לקדם חקיקה כזאת נכשל. קק"ל הוא גוף המגלגל מיליארדים, ובתקופה האחרונה הולכים ומתרבים הפרסומים על הפזרנות של הארגון, הרשום כחברה פרטית. מפרוטוקולים פנימיים שנחשפו לאחרונה, אליבא דהארץ, התברר כיצד שומרת הקרן בסוד על העובדה שהיא מחזיקה רזרבה תקציבית של מיליארדי שקלים מחשש ש"הממשלה תחמוד את הכסף".
וכדי לעמוד בפרץ, הוגה קק"ל את הרעיון בדבר הפארק הגרנדיוזי.
וכך, אם יכלו כל הקיצין ובבוא יום פקודה תיאלץ הקק"ל להתייצב בפני מבקר המדינה, שישאל מצידו את השאלה הלפידית "איפה הכסף?", והקרן, ללא מורא וללא משוא-פנים, תענה לו בגאון: "בפארק, אלא מה?".
ואגב, הבטתי עמוק בכדור הבדולח שלי וראיתי בו ש-90 מיליון השקלים האמורים להיות מושקעים בפארק, יתפחו עד מהרה לכמה מאות מיליונים, ולא רק "שביל לרוכבי אופניים" כדבר היו"ר שטנצלר נראה לאורך הפארק, אלא גם פרוייקטים עתירי השקעה, כעומק הרזרבות התקציביות הטמונות במרתפי הקק"ל.
25/07/2013