מאת עו"ד דניאל ארנסט (שופט בדימוס)
בשונה מרוב אזורי העולם, תושבי ישראל המבקשים להגיע למדינה אחרת למטרות נופש או עסקים חייבים לעשות זאת בדרך האויר. בשונה מאירופה וארה"ב האפשרות לנסוע במכונית ברכבת או בתחבורה ציבורית אינה קיימת.
אלא שהשמיים סגורים ויקרים.
היוקר מתבטא בשתי צורות: ראשית אין מאפשרים תחרות חופשית בין חברות התעופה המבקשות לחבר את ישראל לעולם. העדר התחרות מונע הוזלת מחירים ומאפשר גם את המאפיין השני והוא ייקור מלאכותי עד כדי הכפלת ושילוש מחירי כרטיסי טיסה בעונות שבהן מבקש הציבור הכלוא בארץ לצאת לחו"ל, כלומר בחופשות בחגים ובקיץ.
כך מוצאים עצמם תושבי ישראל החיים במדינה סגורה לתעבורה יבשתית, משלמים מחוסר ברירה הרבה כסף כדי לקבל את מה שהוא כיום מוצר בסיסי וחיוני.
קיים עיוות כלכלי עקב מניעת תחרות חופשית, באופן המטיל על תושבי ישראל נטל מיותר נוסף. (גם גב' ריקי כהן נוסעת לחו"ל לפעמים) למצב מזיק זה סיבות פוליטיות והיסטוריות.
היסטורית נחשבה נסיעה לחו"ל בעבר הרחוק כלוקסוס מובהק כמו כן היה חשוב למנוע הוצאת מטבע זר שהיה דרוש למדינה הצעירה. (את הדולרים קנו לעין כל בשוק השחור ברח' לילינבלום בת"א) לכן הטיל הממשל הישן בארץ מס נסיעות על כל נוסע שגרם לייקור כל כרטיס נסיעה בשיעור של כ-150 עד 200 דולר. תפישה מיושנת זו בעלת ניחוח בולשביקי שהתעלמה מזכויות בסיסיות של הפרט כגון הזכות לנוע בחופשיות, עברה מן העולם אך עיוותים כלכליים אחרים נותרו:
עקב בידודה הגיאוגרפי של המדינה והיות שהקשר עם חו"ל היה רק בדרך האוויר היה חשוב לשמר חברת תעופה לאומית.
החברה הלאומית לא רק שלא הפגינה תמיד חוסן כלכלי אלא שהיו לה גם הוצאות נוספות עקב דרישות הבטחון החמורות. לכן היה צורך לסבסד את חברת התעופה אך המדינה העדיפה, במקום לתת סובסידיה ישירה וזולה יחסית, להטיל את העלויות על הציבור באופן עקיף ע"י ייקור מלאכותי של כרטיסי טיסה ע"י מניעת תחרות חופשית בין חברות בתעופה. תופעה זו נמשכת עד היום.
לדוגמה באמצע שנות השמונים של המאה שעברה כאשר היה חשש שמחירי הכרטיסים ירדו עקב תחרות, הותקנו באופן חסר תקדים תקנות שאסרו באיסור פלילי (!) מתן הנחות על כרטיסי טיסה.
באופן כזה נשמרו מחירי טיסות יקרים והחברה הלאומית הצליחה לשרוד כלכלית, אלא שהציבור לא רק סיבסד באופן כזה את החברה הלאומית אלא גם את כל שאר חברות התעופה הזרות שהטיסו כמחצית מהנוסעים. כך יצא שהציבור תרם לעושרן של חברות תעופה זרות.
האבסורד הנ"ל הוליד עתירה לבג"ץ שהגיש הח"מ אך בג"ץ לא השתכנע, אלא שהמדינה עצמה תוך זמן לא ארוך ביטלה בעצמה את התקנות האבסורדיות.
בינתיים הופרטה החברה הלאומית אך הוצאותיה עדיין גבוהות הן עקב הסכמים יקרים מיושנים עם עובדיה, והן עקב הוצאות הביטחון המיוחדות שראוי היה שהמדינה תישא בהן. המצב של מניעת תחרות מלאה בתעופה, עדיין נשמר ע"י המדינה באופן הפוגע בציבור.
כעת מדברים על פתיחת הענף לתחרות אמיתית. זה הזמן לחסל סופית את העיוותים הכלכליים בענף ולאפשר לציבור מבחר טיסות רב יותר במחירים נמוכים יותר.
אמנם חשוב שתהיה חברה מעין לאומית שתתפקד בעיתות חרום, כששאר החברות ייעלמו זמנית, אך המדינה אינה מוכנה להעניק לה סובסידיה ישירה שבוודאי מגיעה לה, לפחות עקב הוצאות הביטחון המיוחדות שלה. אם יפתחו השמיים לתחרות חופשית אמיתית כפי שמוצע כיום די ברור שהחברה הלאומית לא תעמוד בתחרות ותקרוס.
הפתרון המתבקש כבר שנים רבות הוא פתיחת השוק לתחרות מלאה, ובמקביל סבסוד ישיר ברמה נמוכה של החברה הלאומית.
אכן סבסוד היא מילה גסה בעידן ההפרטה והשוק החופשי אלא שהמצב היום גרוע יותר; הציבור מסבסד באופן עקיף ובעלויות גבוהות בהרבה את כלל חברות התעופה הטסות לארץ.
21/04/2013