מאת גדי קנר

היום הלך לעולמו אליעזר גרסטמן - איש משפחה - בעל לאיזבלה, אב, סבא חבר טוב ואדם יקר.

את אליעזר ("פולדי" בפי כל) הכרתי לפני קצת פחות משני עשורים (עת היה כבר על סף שנות השמונים לחייו), במערכת "חדשות תיירות", שם טיפח בשקדנות אין-קץ של "יֶקֶה" אמיתי ארכיון רב-היקף ומוקפד לעילא, שהלך והתייתר עם כניסת האינטרנט לחיינו.

רבים-מספור בענף התעופה והתיירות הכירו את אליעזר, אהבו והוקירו אותו, בעיקר מעבודתו רבת-השנים באל על, ואחר כך באיסתא ובחדשות תיירות. גם בימי טרם עבודתו באל על, עת עסק מטעם המדינה בעניינים שהשתיקה יפה להם (כמעין ג'יימס בונד בזעיר-אנפין, כפי שנהג להתבדח), רכש לו ידידים ומכרים רבים.  

שוו לנגד-עיניכם את האיש: יקה מוקפד-לבוש ותסרוקת, חסר כל שמץ לכרס או משקפי ראיה, צעיר נצחי באמצע שנות השבעים לחייו, העולה ויורד מדרגות שתיים-שתיים, מטייל ארצה וחו"לה מדי כמה חודשים (תמיד לצד זוגתו), חובב מוסיקה קלאסית ואופרות מושבע, איש העולם הגדול במלוא-מובן המילה.

הזמן חלף, והתוודעתי עד מהרה לעניינים הנסתרים יותר מהעין: לאצילות-נפשו, צניעותו המופלגת, נועם-הליכותיו, חוכמתו, רוחב-אופקיו, ובעיקר - לעובדת היותו אחד מחובבי הבדיחות וההומור הגדולים ביותר שהכרתי. לא עבר כמעט יום בו לא גזר או אסף בשקדנות איזושהיא בדיחה, קריקטורה או אנקדוטה מאחד העיתונים, ושיתף בה את הסובבים אותו. לא נבראה הבדיחה שהייתה נמוכה או גבוהה מלהצחיקו. שום הומור לא היה שחור מדי עבורו. אף פרה לא הייתה קדושה מכדי להקיז את דמה. 

שעות רבות של צחוק ורוח-טובה העניק לנו האיש, לפני שמְאֵרַת-הזיקנה החלה לאכול בו. זמנים טובים של הנאה וחסד, אופטימיות מפוכחת ואהבת-אדם, ועל כל אלה נהיה לנצח אסירי-תודה.

ובכן, אליעזר, אם נכונה השמועה ויש חיים לאחר המוות, לא תהיה כל בעיה למצוא אותך שם, בעולם הבא: רק נלך בעקבות המקום שממנו בוקעים קולות הצחוק הרמים ביותר.

04/03/2013