מאת נילי ארנועם

במילה "שכונה" טמון קסם מיוחד. שכן מכיר שכן, רחובות קטנים ושקטים שהם מגרש המשחקים, פעם גם לא נעלו שם את הדלת. זיכרונות ילדות יפים עם הרבה נוסטאלגיה. היום יש מגדלים, עם שמות של סביונים והרבה שיש, בלי נשמה.

ובכל זאת, יש שכונה אחת, שהולכת וחוזרת אחרונה במנהרת הזמן ועוד תשוב לה תפארת העבר. בינתיים היא יותר יעד לסיורים מודרכים ושהגיעו אליה לאחרונה מאות רבות של מטיילים, במסגרת הסיורים שנערכים בתל-אביב במסגרת חגיגות המאה. זוהי שכונת מונטיפיורי.

השכונה שהיתה פעם בסוף העולם, נמצאת היום בין שני עורקי תחבורה ראשיים. נתיבי איילון במזרח ודרך מנם בגין, מה שמוכר כדרך פתח תקוה ממערב. או אולי נגיד מגדלי עזריאלי ושרונה, מה שהיה פעם "הקריה". מה שהיה עד די לאחרונה אזור של מוסכים, בתי מלאכה ותעשייה, זוכה עתה לתחיה מחודשת, ל"רנסנס", כשכונה מבוקשת למגורים, בעיקר ע"י צעירים שגילו את הפוטנציאל שלה.

ראשיתה של השכונה בפרדס שרכשו יהודים בשנת 1842 על הדרך בין יפו לשכם והיה ניסיון ראשון לעיסוק בחקלאות. בשנת 1855 נמכר הפרדס למשה מונטיפיורי. לאחר תלאות רבות, נכרת הפרדס בשנת 1922 ושטח של 160 דונם חולק ל-270 מגרשים בני חצי דונם, שהוצאו למכירה לשם בניית שכונה שתיקרא על שם מונטיפיורי. השכונה הוקמה בשנת 1924 והיתה בתחילה מועצה מקומית ורק בשנת 1943 הסתפחה לתל-אביב.

התמזל מזלה של השכונה שנולד בה יעקב מרקל (בשנת 1943), שהוא מדריך טיולים מוכר וידוע. הוא גם בין הבודדים שנשארו לגור בה עד עתה, לאורך כל תקופת גסיסתה ועד להתחדשות העוברת עכשיו עליה. יעקב מרקל הוציא לאור לאחרונה ספר שנקרא, איך לא, "שכונת  מונטיפיורי". הספר מרחיב ומתאר את קורות השכונה, עוד מהיותה פרדס בפאתי יפו, מרחיב ומספר את קורותיו של השר משה מונטיפיורי וכל ביקוריו בארץ  ובד בבד את קורות ההתיישבות היהודית ביפו, היציאה מן החומות ע"י נוצרים ויהודים, יסוד השכונות הראשונות ויסוד תל-אביב. הספר סוקר את חילופי העתים, מתקופת השלטון העותמני, הבריטים שגירשו את הטורקים, הבדווים שבסביבה, הגרמנים במושבה הטמפלרית "שרונה", המלריה והשיטפונות שהציפו את השכונה כשוואדי מוסררה, הוא האיילון, היה עולה על גדותיו ומציף את בתיה, או יותר נכון, צריפיה.

המסייר במקום יכול להתרשם משכונה שעדיין נשמרה בה אווירה של פעם. בתי כנסת, מגדל מים, בתי מלאכה ועוד. וגם לראות את סימני הזמן החדש, את המעבר מ-"לואו טק" ל-"היי טק". את מקום המוסכים ובתי המלאכה האפורים תופסים בתי משרדים מודרניים. מסעדות ובתי קפה שכונתיים בצידי שדרות יהודית, השדרה הראשית, הירוקה, של השכונה וברחובות הקטנים המסתעפים ממנה ובנייני המגורים המודרניים שהולכים ונבנים ומושכים לשכונה זוגות צעירים ומשפחות עם ילדים קטנים, שהמילה "שכונה", בפאתי הכרך הסואן ומרכז תל-אביב, מהווה עבורם אידיאל של לגור בכמעט כפר, כמעט במרכז העניינים.

31/05/2009