(פרשנות) 

מאת גיורא נוימן

בשבוע שעבר הודיע מייקל או'לירי, היו"ר ובעל השליטה האקסצנטרי של ראיינאייר, כי החברה נמצאת במגעים עם מצרים ועם לוב לפתיחת קווי טיסה אליהן מיעדיה באירופה. מצרים היא יעד תיירות חשוב, אבל מה הסיפור שלו עם לוב?

לוב כמעט מבודדת מאירופה מבחינה תעופתית. חברות לוביות אינן רשאיות לטוס ליבשת בשל בטיחות עלובה, ואילו חברות אירופיות אינן מוצאות עניין כלכלי בהפעלת טיסות אליה. נכון להיום, רק חברה וירטואלית אחת (החוכרת ומפעילה מטוס ברישיון של מלטה מדאייר) מקיימת שתי טיסות בשבוע בין מלטה לבין מיזוראטה – עיר שדה במחצית הדרך בין טריפולי לבנגזי, הרחק ממוקדי הקרבות בבירה. אם ראיינאייר אכן תטוס לשם, היא תהיה השחקנית היחידה בשוק שהפוטנציאל שלו מפוקפק.

בין אם מדובר בספין אופייני ובין אם כוונותיו רציניות, לוב אינה מוקד העניין. בהכרזתו המוזרה התכוון כנראה או'לירי לשדר כי החברה תנסה לתקן את נוכחותה הדלה בשוקי המזרח התיכון וצפון אפריקה, בהם היא מפגרת ומשתרכת מאחורי מתחרותיה הקטנות ממנה, ויזאייר ואיזיג'ט. כיום פעילה ראיינאייר רק במרוקו (עם היצע מכובד של 68 אלף מושבים בשבוע), בישראל (עם 17 אלף מושבים בשבוע) ובירדן (עם אלפי מושבים ספורים).

שתי מתחרותיה פעילות במדינות רבות בהרבה.. איזיג'ט טסה מיעדיה באירופה לחמש מדינות (עם 37 אלף מושבים בשבוע), ויזאייר טסה לשש מדינות (עם 45 אלף מושבים), ולאחרונה פתחה פער של ממש על ראיינאייר כשחנכה חברה בת ובסיס באבו דאבי, משם היא פועלת ל-36 יעדים באזור ובאירופה (עם קיבולת של 40 אלף מושבים).