מאת דני שדה *


מנכ"ל אל על, אביגל שורק, שרבים בענף התעופה עוד לא הספיקו לזכור את שמו, שלא לומר להכיר אותו, הודיע היום על החלטתו לסיים את תפקידו ולחזור למקום עבודתו הקודם, וזאת שנה וכמה חודשים לאחר מינויו המוזר לתפקיד.

במכתב ששלח להנהלת החברה וגם לעובדים הוא כותב כי הוא מסיים את תפקידו ומביט לאחור בסיפוק וגאווה בעיקר על השלמת הפרק המשמעותי ביותר והאתגר שניצב בפניו עם כניסתו לתפקיד, והוא השלמת מתווה הסיוע והבטחת עתידה של חברת אל על.

בהמשך מכתבו כותב אביגל כי עם החזרה המשמעותית של אל על לפעילות, השלמת מרבית גיוסי ההון, יישום תכנית התייעלות ובניית תכנית איתנה לעתיד "אני סמוך ובטוח כי ביחד בנינו בסיס איתן שיסייע לאל על לממש את הפוטנציאל העצום הגלום בה".

אביגל מספר להנהלה ולעובדים כי הוא קיבל הצעה לשמש מנכ״ל דלק US ועבורו מדובר בסגירת מעגל. שכן זוהי חברה בה הוא צמח ועבד במשך עשר שנים.
יופי. ממש מכתב מרגש. אבל מי שקורא את מכתבו של המנכ"ל, גם להנהלה וגם לעובדים וגם את דברי הברכה לכל מי איפשרו לו לתפוס טרמפ במשך שנה, לא יכול שלא לשאול את השאלה המתבקשת: על מה בדיוק אביגל כל כך מלא סיפוק וגאווה?
על כל הטיסות שהחברה מעלה לאתר ההזמנות שלה ומבטלת אותן השכם והערב? על זה שלקוחות רבים עדיין ממתינים להחזרים כספיים (אולי כדאי שייכנס לאינטרנט לאתר "אל על הכי גרוע בעולם") או אולי הוא ממש מלא גאווה על שרות הלקוחות של החברה שלא ממש עונים בטלפון או בדואר האלקטרוני?

כן. מותר למנכ"ל אל על להיות שבע רצון. רק שלשביעות הרצון שלו אין כל אחיזה במציאות בכל הקשור לשרות שציבור הנוסעים הנאמנים של החברה מצפה לקבל. הסיבה היחידה, ככל שזה נראה, לסיפוק ולגאווה שלו היא, כך זה נראה, העובדה שהוא הולך הביתה. לחברת דלק. שם הוא לא צריך להתמודד עם כל הבעיות שיש בחברת התעופה. למכור דלק הרבה יותר קל.

______________________________________

* הכותב שימש ככתב התעופה והתיירות של ידיעות אחרונות ו-Ynet


28/03/2022