10.08.2020
 
על העובדים הוותיקים - המשאב החשוב ביותר של תעשיית התיירות והאירוח

 

 

מאת יוסי פישר

המשק נפתח, עובדים חוזרים אט אט למעגל העבודה, אך יש תחום אחד שנשאר מאחור - התיירות הנכנסת. גם אם בתי מלון נפתחים לקראת חג השבועות, הם נפתחים לתיירות פנים, תחת מגבלות ״התו הסגול״, ורק 70 מתוך מעל 400 בתי מלון פעילים בישראל.

בישראל אנחנו עסוקים בעצמו. חיים בתוך ״בועה״ המנותקת פיזית משאר העולם. אומרים לנו שאוטוטו יפתחו מסדרונות ירוקים או ״בועות״ אליהן יוכלו הנופשים הישראלים לטוס בקיץ, אך מה עם התיירות הנכנסת? זו לא תגיע מאיי יוון, קפריסין, מונטנגרו, גאורגיה, וגם לא במספרים גדולים מאוסטריה ואפילו לא גרמניה. הסיבה המרכזית היא: אנשים לא יטוסו, אלא אם כן הם מוכרחים, כל עוד המגיפה פעילה ולא נמצא חיסון בטוח להמונים.

אין יום שאני לא קורא על עוד חברת תעופה שנקלעה לקשיים. הלילה היתה זו חברת לאטאם מאמריקה הלטינית. אמש אישרה ממשלת גרמניה סיוע חרום של קרוב ל-10 מילארד דולר לקבוצת לופטהנזה.

הבוקר יצא דו״ח של חברת הייעוץ הגדולה בעולם מקנזי שכותרתה בפשטות: ״נוסעים יטוסו פחות בטווח הקצר וחיסון לקורונה בטווח הארוך הוא המפתח לחזרתה של התעופה והתיירות״. אף אחד בעולם (אולי חוץ מביל גייטס) לא חזה את השלכותיה ותוצאותיה של מגפה כלל עולמית. מה שאותי מטריד בשבועיים שלושה האחרונים הוא שהמעסיקים מעדיפים להשאיר ציבורים גדולים בחל״ת ולא להחזירם לעבודה. חלק מאלו שמוחזרים, בעיקר כאלו שעובדים בתיירות הנכנסת, חוזרים לחצי משרה - שלושה ימי עבודה בשבוע, ובנוסף מסכימים לקיצוץ של 20% במשכורת. זה בפועל מביא אותם לירידה של 40%, ולפעמים 50% בשכר, מכיוון שגם אין בונוסים.

ביום שהמדינה תפסיק לשלם את החל״ת, המעסיקים יעמידו בפני העובדים הוותיקים, ה-״יקרים״ למעביד, את האופציה של לחזור לעבודה בשכר מקוצץ או ללכת הביתה לאבטלה. מה שעלינו לזכור הוא שאם יש משאב שהיה בחסר אדיר לפני פרוץ המגיפה זהו כוח האדם. מדינת ישראל אישרה יבוא עובדים לתעשיית האירוח. באילת כ-2,000 עובדים עברו מדי יום את הגבול מעקבה לעבודה בבתי המלון של אילת.

בתיירות ובאירוח אולי להבדיל כמעט מכל תעשייה אחרת המבדיל בין עובד טוב לעובד גרוע, הוא מה שנקרא בלועזית ״Attitude״ או בעברית ״תודעת שרות״. אני בדיעה שאם יש משאב אחד שהמדינה באמצעות משרד התיירות חייבת לשמור עליו מכל משמר הם אותם ״עובדים יקרים״ שנמצאים בגילאים של אמצע שנות ה-40 לחייהם עד לגיל הפנסיה. זהו עמוד השדרה של תעשיית התיירות הנכנסת. מנהלי המשמרות בבתי המלון במלצרות, משק בית, קבלה, אנשי המכירות, אלו מפעילי התיירות שעובדים מול קבוצות התיירים.

ה-DNA של המוצר התיירותי שקיימנו פה בעשורים האחרונים טבוע עמוק בתוך אותם העובדים. משרד התיירות יחד עם המעסיקים צריכים ״לחשוב מחוץ לקופסא״ , או יותר מדיוק, במצב החדש שנוצר, ״להמציא את הקופסא מחדש״. חייבים למצוא דרך להשאיר את העובדים הללו בעבודה ולדאוג שהם יעבירו את שנות הידע שצברו לדור החדש.

המשבר עלול להיות ארוך, עוד שנה עד שנה וחצי מהיום. לכן, למי שיפלטו מהעבודה יש לאפשר למצוא בעתיד הקרוב עבודה אחרת או לממן להם הסבות מקצועיות.

רק שתבינו, לא מדובר על תופעה יחודית לנו. עשרות מיליונים של עובדים בתעשיית התיירות העולמית עלולים לאבד את עבודתם. אירגון התיירות העולמי מציגים מספרים של כ-50 מיליון עובדים - מספר מטורף. אני מעריך שבישראל מדובר באלפים רבים של עובדים.

אומרים ש-״לכל אדם יש תחליף״, אבל בתיירות לדעתי זה לא נכון. אי אפשר ״לייצר״ תודעת שרות. אי אפשר לשכפל Attitude. לכן הפניה שלי היא למעסיקים ולמשרד התיירות: חישבו על העתיד ולא רק על ההווה. שמרו על ההון האנושי שלהם. הוא שווה הרבה יותר מהקירות.










26/5/2020