17.01.2018
 
יבוא עובדים למלונות - צעד הכרחי ומחוייב המציאות

 

  

מאת יוסי פישר * 

 

"הכל פוליטיקה"... ראש הממשלה נתניהו מורה לגבש תוכנית לגירוש בכוח של מבקשי מקלט. נשיא התאחדות המלונות רו"ח אמיר חייק מזהיר מפני קריסת הענף. מנכ"לית רשת מלונות פתאל אביה מגן-מזרחי מזהירה מפני גירוש מבקשי מקלט מאילת. לדבריה, כפי שצוטטו ב-'דה-מארקר', "התוצאה של המהלך תהיה סגירת קומות ואולי אף סגירת בתי מלון". מגן-מזרחי מוסיפה ואומרת כי "הענף זקוק לעובדים זרים, בלעדיהם אי אפשר יהיה להעניק שרות לתיירים. זה נהדר שרוצים להביא את התייר החמישה מיליון, אבל איך נשרת אותו? איך נציע לו חדרים?".

אז מה באמת קורה? על פי הערכות כ-2,500 מבקשי מקלט המועמדים לגירוש מישראל מועסקים במלונאות, כשעיקר עבודתם - במחלקות המטבח ובמשק הבית. על כך יש להוסיף עוד כ-1,500 אזרחים ירדנים המועסקים במלונות אילת - ועדיין יש מחסור משווע לכח-אדם באילת, בים המלח ובמלונות המרכז.

הישראלים אינם רוצים לעבוד בעבודות פיזיות קשות בתמורה לשכר מינימום או קצת מעבר לכך - עבודות הכרוכות במשמרות, שבתות וחגים. הבעיה אינה מוגבלת לישראל. זהו משבר כלל עולמי. את המשבר ניתן לחוש במדינות רווחה מערביות בעלות תעשיית אירוח מפותחת. בארה"ב מודאגים מאוד מכוונת הנשיא טארמפ למנוע מעובדים זרים לעבוד בתעשיות השירותים השונות בדגש על מלונאות. עיקר החדרניות ועובדות המשק בחלק ניכר מהמלונות הן מדרום ומרכז אמריקה.

תעשיית המלונאות והמסעדנות בבריטניה מודאגת מאוד לקראת הברקזיט. חלק גדול מהעובדים במקצועות המלצרות, משק הבית, המטבח והאחזקה הם אזרחי האיחוד האירופי (בעיקר מארצות מזרח ודרום אירופה - פולנים, רומנים, בולגרים, ספרדים, איטלקים, פורטוגלים) שיאלצו למצוא פיתרון תעסוקתי חזרה במדינות האיחוד. חלק ניכר מעובדי השירותים במלונאות במדינות התיירות הגדולות של אירופה הם מהגרי עבודה ממדינות אחרות, בעיקר מזרח אירופיות באיחוד.

לאחרונה ביקרתי בוורונה כאורח לשכת המסחר ישראל-איטליה. במלון בו גרתי בוורונה, פקיד הקבלה היה אפריקאי וכך גם כל החדרניות בקומה שגרתי בה. תעשיית הקרוזים העולמית פועלת בהקפי ענק, ורוב העובדים על אוניות הקרוזים הענקיות הם ממדינות באסיה, מזרח אירופה ותת-היבשת ההודית.

אם חשבתם שהבעיה קיימת רק בארה"ב או באירופה, חישבו שנית. בעקבה שכנתה של אילת מועסקים עובדים זרים. כן, בירדן מוכת האבטלה, עם מיליון פליטים סוריים, בתי מלון חמישה כוכבים מעסיקים עובדים במקצועות המלצרות ומשק הבית - פיליפינים, קנייתים, אוגנדים, אינדונזים וסינים. כשביקרתי שם לפני כשנתיים שוחחתי עם מנהל מלון מובנפיק והוא הסביר לי בפשטות: "תודעת השירות של האסייתים עולה לאין-שיעור על זו של הירדני. אנו מתפעלים מלון נופש חמישה כוכבים בסטנדרטים גבוהים, ולכן עלינו להעסיק גם עובדים זרים במחלקות מסוימות". אז נכון, בקבלה במלון, העובדים כולם ירדנים, אבל במשק הבית ובמלצרות חלק ניכר היו אסייתים ואפריקאים. כך גם בספא - המעסות היו מאינדונזיה (באלי). החשש הגדול של מנכ"ל המלון היה כבר אז, גניבת עובדים ירדניים טובים מעקבה לטובת אילת. הוא אמר לי שחדרן באילת מרוויח שכר של סגן מנהל מחלקה אצלו במלון.

הבעיה של עובדים אינה רק נכונה לבתי מלון. בתי אבות זקוקים באופן נואש לכוח אדם סיעודי, רק שלענף הזה אין "לובי" כמו שיש לענף האירוח. זהו לא ענף יצרני, כך שהמדינה פשוט מתעלמת ממנו.

מדוע אנו צריכים להגיע למצב הזה? מדוע אין תכנון ממשלתי לטווח הבינוני והארוך? מתכננים פתיחת בתי מלון חדשים, ומי בדיוק יאייש את מחלקות המשק ויעבוד בשטיפת הכלים במטבחים? אני מבין את החשש הגדול מפני מהגרי עבודה אך איך בדיוק רוצים להפוך את המנטליות הישראלית לכזו שתהיה מוטת שרות? אם הירדנים הבינו שזה לא עובד למרות שבתרבות הבדואית אירוח הוא משהו שגדלים עליו, אולי נפסיק לנסות ולשנות את המנטליות של ה"צברים" המחוספסים?

מה צריך לעשות? בדיוק כפי שמייבאים עובדים לתעשיות הבניה והחקלאות, צריך לאפשר ייבוא של עובדים זרים לענפי המלונאות, ההארחה והסיעוד. זה לא שיש ברירה אחרת. "שנת שירות" רעיון יפה, רק עם יד על הלב: איזה בחור/ה צעירים ירצו לבזבז שנת חיים לפני הצבא על מנת לעבוד במלונאות בשטיפת כלים במטבח? תתרגלו לזה - אנחנו עם של מקבלי שרות ולא של נותני שרות.

 

 

 

 

________________________________________________ 

מומחה תיירות בינלאומי ובעליה של חברת הייעוץ למלונאות ולתיירות Vision Hospitality & Travel  

 

08/01/2017