מערכת 'Tnet חדשות תיירות' בחרה כזכור בבן ציון פוצלוביץ' ל-'איש השנה בתיירות 2017'. התואר הוענק לו בשבוע שעבר בטקס גאלה מפואר ורב-משתתפים, שנערך כזכור באולמי 'שושנים למתגרשים' באזור התעשיה תל מונד מערב.
פגשנו את בן ציון פוצלוביץ' לראיון חג מיוחד לרגל הזכייה.
בן ציון, איך ההרגשה להיות 'איש השנה בתיירות 2017' של 'Tnet חדשות תיירות'?
"תשמע, כשקיבלתי את הטלפון ממכם שבו הודעתם לי על הזכייה ממש הייתי על סף דמעות, כמעט הפלתי את השפופרת מהיד מרוב התרגשות ופרקינסון. זה לא הולך ברגל, בכל זאת - אני כבר 50 שנה בענף."
בהחלט. אולי תספר איך הכל התחיל?
"היה לי עסק לאביזרי רכב, שפתח אבא שלי עליו השלום, ברחוב הרצל בפתח-תקוה. מכרנו כל מיני דברים למכוניות שהייתה להם דרישה גדולה בזמנו - מראות צד לסוסיתא, וישרים לכרמל דוכס, רפידות ברקס לדה-שבו ומוטות הילוכים ללארק. אבל עם הזמן הבנתי שאני צריך משהו בשביל הנשמה, כי אתה מבין - אי אפשר כל החיים להיות תקוע בין קופסאות פלאגים למיכלי שמן מנוע. בדיוק התחיל בארץ כל העניין הזה של חוצלארץ. תשמע, אתם הצעירים בטח לא יודעים, אבל בשנות השישים אף אחד לא ידע בארץ בכלל שיש חוצלארץ - כולם חשבו שברגע שאתה יוצא מהגבול של המדינה, אתה ישר נופל לתהום עמוקה עם כל מיני וילדע חייעס, נחשים ארסיים, קניבלים אנטישמים ומנדבושקעס, עד שראינו שבן גוריון ואבא אבן נוסעים לכל החוצלארץ הזה וחוזרים בשלום הבייתה - אז נרגענו".
"בקיצור, התחלתי להתעניין אישית בכל העניינים של החוצלארץ. הלכתי לספריה, פתחתי אנציקלופדיה 'מכלל', קראתי אנציקלופדיה 'תרבות', גליונות ישנים של 'אצבעוני' ואפילו אלבומי קלפים של 'העולם המופלא' שאספו אז, וראיתי שיש ברוך-השם פריס, לונדון, ניו יורק, מוסקבה ואפילו מקומות עם שם מצחיק כמו גוודלחרה וטיטיקקה. ישר התלהבתי ואמרתי לאשתי 'נמאס לי מהאגזוזים, הקרבורטורים והצינוריות דלק - אני רוצה להתעסק בחוצלארץ הזה".
נו, ומה היא אמרה?
"ישר הלכה לפסיכיאטר המחוזי עם אבא שלי והם אמרו לו 'בן ציון התחלק על השכל'. לא שאל הרבה והוציא לי צו אישפוז בכפייה. היא התגרשה ממני, לקחה את הטלוויזיה שחור-לבן 'זניט' והמקרר 'אמקור אקסטרה' שלנו שרק התחלנו עם התשלומים שלהם, וחזרה לגור אצל אמא שלה בקריית מוצקין".
מה אתה אומר... זה בוודאי היה קשה לך.
"דווקא היה לא נורא יחסית. שמו אותי בבית משוגעים, ככה קראו לזה אז, שהיה ליד איזה קיבוץ בצפון. נתנו הרבה אוכל, הלבישו אותנו פיג'מות מיוחדות ככה עם קצוות שאפשר לקשור חזק. נתנו הרבה הרצאות על ברל כצנלסון ובבה אידלסון. כמו בית הבראה, אבל ככה הכרתי את יאנק קופלוביץ', שהיה השותף שלי למשרד הנסיעות שפתחנו אחרי שהשתחררנו משם".
יאנק קופלוביץ'? אצלי כתוב שלשותף שלך למשרד קראו בכלל ג'ימי הנדריקס...
"לא, זה הכל בגלל טעות. אישפזו אותו בגלל שאמר שהוא ג'ימי הנדריקס ועשה ככה עם הידיים כמו שהוא מנגן בגיטרה חשמלית כל הזמן. מכיר אותו? היה איזה גוי שוורצע שנפל בסמים בזמנו ומת"
אההה, מכיר. היה מפורסם מאוד.
"ויאנק בכלל לא היה כושי, אתה מבין? וגם לא היה גוי. הוא נולד ליד קראקוב"
הבנתי.
"אבל הפקיד שמה בבית משוגעים שאל אותו מה השם שלו, יאנק אמר ג'ימי הנדריקס, והפקיד, שאחר כך התברר שהוא גם כן היה מאושפז שם, רשם בתעודת שחרור מה שהוא אמר לו, וככה זה נשאר לו לכל החיים. גם הפקיד במשרד הפנים לא רצה להתווכח עם מה שכתוב שם, ורשם בתעודת זהות שלו ג'ימי הנדריקס"
אההה, עכשיו זה ברור.
"אפילו שהוא לא היה שוורצע, לא ידע לנגן בגיטרה ואפילו לא לקח סמים או ביקר באמריקה אף פעם..."
בסדר, אולי נעבור הלאה?
"אני רואה שאין לך סבלנות, הא? נו טוב, ככה זה עכשיו עם הנוער, מה לעשות. אין סבלנות לשמוע קצת היסטוריה. אז איפה היינו? אה, כן. ישר אחרי שהשתחררנו מהבית משוגעים אני ויאנק הסתובבנו ברמת-גן, כי שמה הוריד אותנו האוטובוס מהצפון. פתאום ראינו חנות ירקות סגורה שהיה כתוב עליה 'להשכרה' וישר אמרנו - פה נפתח עסק חוצלארץ, כמו שחלמנו תמיד. שילמנו שכירות, עשר לירות לחודש אני זוכר, שמנו שני שולחנות גדולים עם פורמאיקה, כמה כיסאות מתקפלים שיהיה איפה לשבת בשבילנו ובשביל הקליינטים ותלינו על הקירות תמונות של כל מיני מקומות בעולם שגזרנו מ'העולם הזה', 'דבר לילדים' ו-'לאישה'. עשינו שלט יפה 'חוצלארץ טורס' וחיכינו לקליינטים".
יפה. וההצלחה הגיעה מיד?
"מה פתאום?! חצי שנה ישבנו בחנות ואף אחד לא נכנס, חוץ מדוור שבא לבקש כוס מים, כלב שרצה לעשות פיפי ונבהל ואישה אחת שרצתה לברר איך מגיעים לז'בוטינסקי".
מה אתה אומר. זה בוודאי היה קשה לכם.
"אחרי חצי שנה אמרתי ליאנק, 'תשמע, משהו פה לא בסדר'. שאל 'למה אתה חושב ככה?' אמרתי לו 'אנחנו יושבים פה לבד כל יום בחנות מהבוקר עד הערב, אני מסתכל על הקירות, אתה עושה ככה עם הידיים כמו גיטרה כל הזמן, ואף אחד לא נכנס לפה'. שאל אותי: 'זה לא צריך להיות ככה?' אמרתי לו שנראה לי שלא, ויצאתי החוצה להירגע ולעשן סיגריה. פתאום מה אני רואה? אין שלט על החנות! אמרתי לקאקער הזה יאנק "מה עם השלט?" ענה לי שלא ידע שצריך לתלות אותו בחוץ, והוא שם אותו בכלל במקום הדלת עץ השבורה של השירותים, אתה מבין? חצי שנה ישבנו בחנות בלי שום שלט והתפלאנו למה אף אחד לא נכנס."
נו, ומה קרה אז?
"תלינו את השלט בחוץ, והתחילו לזרום קליינטים ברוך השם. בהתחלה נכנסו כמה אנשים ורצו לטוס לאיטליה. אמרנו להם שאנחנו מתעסקים עם חוצלארץ ולא עם איטליה, אבל מהר מאוד הבנו שבשביל הפרנסה אנחנו צריכים להתעסק עם כל דבר, אז יאנק נסע ללוד, לשדה-תעופה, שאל שם ואמרו לו שיש אווירונים גם לאיטליה - אז קנה להם כרטיסים."
יפה.
"בטח. אז התחילו להיכנס לחנות עוד ועוד אנשים ורצו לנסוע לכל מיני מקומות שבחיים לא שמענו עליהם, אז יאנק קנה בשוק גלובוס כזה מפלסטיק עם אור בפנים שהיית מחבר לשטקר, והיינו מסובבים ומחפשים עליו את המקומות האלה שהקליינטים אמרו לנו, ואם מצאנו - הוא היה נוסע ללוד, מברר אם יש אווירונים לשם, ואם היו - היינו קונים להם כרטיסים והעסק התחיל לזוז. אחרי שנה היינו צריכים לקחת עוד פקידה כדי שתכתוב את כל ההזמנות, כי אתה מבין - יאנק לא יכול היה לכתוב בגלל שעשה ככה עם הידיים כמו גיטרה כל הזמן. כבר אמרתי לך שהוא בכלל לא היה כושי ורק סתם קראו לו ככה אפילו שהיה מקראקוב?"
כן, אמרת. פעמיים.
"אהה, מצטער. הזיכרון שלי עובד מצויין, יש לי רק בעיה עם דברים שאני שוכח. בקיצור, אחרי שנתיים נכנס אלינו פתאום לחנות ספיר"
אתה מתכוון לפנחס ספיר, שר האוצר אז?
"בטח. אתה מכיר עוד ספיר? הוא התיישב מזיע על הכיסא בכניסה וביקש כוס מים. התברר שקבע סיור בעיר עם ראש העיריה, והוא איחר לו. מפה לשם דיברנו, והתברר פתאום שיאנק הכיר את אבא של ספיר עוד מסובאלק בפולין, איפה שהם נולדו. הם התחבקו וספיר שאל אם אנחנו רוצים לארגן חוצלארץ לכל העובדים של ההסתדרות מחוז דן, שפלה ומרכז. אמרנו שכן."
יפה.
"אז בא אלינו אחרי יומיים יצחק בן אהרון שהיה אז מזכ"ל ההסתדרות, אמר שספיר דיבר איתו על העניינים האלה. דיברנו קצת, ראה שאנחנו אנשים הגונים, אבל ישר הוא הבין שאין לנו מושג בכל העניינים האלה של חוצלארץ שמוצלארץ, אבל נתן מילה לספיר, ומילה שלו זה מילה. ומה אתה חושב? אחרי יומיים שלח לנו ארבעה בחורים נחמדים מההסתדרות. הם ישר שמו שלט חדש בחוץ 'חוצלארץ טורס נסיעות ותיירות עובדים', אמרו שהכי טוב שנשב בבית והם כבר יטפלו בעניינים".
נו?
"וככה באמת מה שהיה. ישבנו בבית וכל יום שישי קבוע היה בא שליח של ההסתדרות עם שתי מעטפות מלאות בכסף, אחת לי ואחת ליאנק, ונותן לנו. אחרי כמה שנים הגיע מכתב שההסתדרות מכרה את 'חוצלארץ טורס נסיעות ותיירות עובדים' למיליונר גוי משווייצריה, שקרא לה 'חוצלארץ טורס נסיעות ותיירות עובדים לופטגשעפט ציריך', ולפני עשר שנים הגיע עוד מכתב שהשווייצרי מכר את החברה לגוגולו, שזה מה שביררתי אצל הבחור במכולת איזה סוג של מנוע מיוחד שמחפשים איתו דברים שהלכו לאיבוד באינטרנט, וישר התחלתי לבכות בדמעות שמחה".
ברור למה, זו חברה ענקית. הרבה כבוד והרבה כסף.
"כן, הרבה כסף, אבל אני ישר חשבתי על אבא שלי עליו-השלום והחנות לאביזרי רכב, וככה זה סגירת מעגל בחיים - ממנוע למנוע".
זה לא בדיוק אותו דבר.
"אל תדבר שטויות. מנוע 1,100 של פרינץ ומנוע דיזל של לארק דה לוקס זה אותו דבר כמו המנוע גוגולו באינטרנט. אל תבלבל את המוח, סמרקאץ'!"
נו טוב, סליחה. ואתם - מה עשיתם בינתיים במשך השנים?
"מאז הכל כמו שאומרים היסטוריה. אני התעסקתי הרבה בהתעמלות, עציצים, נרות שעווה ומטקות, ויאנק היה רץ הרבה עד שמישהו הרביץ לו בראש עם מעדר בזכרון יעקב ואחר-כך נדרס בצומת הסרגל, ליד עפולה. אבל הכי חשוב זה שהשנה זכיתי להיות איש השנה של 'Tnet חדשות תיירות'. זה באמת ריגש אותי".
אני שמח לשמוע.
"אפילו שאף פעם לא שמעתי עליכם. מה אמרת שאתם - עיתון? חנות? עוסק מורשה?"
היינו עיתון, עכשיו רק אתר חדשות באינטרנט.
"נו, שיהיה לכם בהצלחה. ואיך מגיעים אליכם? יש כתובת?"
יש כתובת במחשב, באינטרנט.
"אהה, כמו גוגולו הזה?"
כן, בערך.
"יופי, יופי. ויש לכם איזה פרנסה מהחדשות תיירות הזה?"
לא, זו יותר חווייה אינטלקטואלית. פוגשים אנשים מעניינים.
"נו, מילא. העיקר הבריאות כמו שאומרים אצלנו בקופת חולים. תדע לך, אני לא תפסתי אף פעם את כל העניין עם המחשבים והאינטרנט הזה אפילו שניסיתי. בטח לא שמת לב, אבל אני מהדור הישן כמו שאומרים - תן לי קומקום חשמלי ואני מתבלבל עם הכפתור של הלהדליק".
הבנתי. שיהיה לך מזל טוב, הרבה בריאות ואושר. גמר חתימה טובה, ושוב - ברכות על הזכייה.