מאת אוריאל ישיב *
על רקע הידיעות בנושא רכישת הפעילות הלא-תעופתית של קבוצת ישראייר בידי אל על:
לכאורה אין יותר הגיוני שחברת תעופה הרוצה להבטיח לעצמה תנועת נוסעים, גם תפעל בתחום הנסיעות והתיירות. אין כמעט אף חברת תעופה שלא ניסתה זאת. בשנות ה-70 וה-80 של המאה שעברה חברות התעופה ובתוכן גם אל על, רכשו או הקימו חברות תיירות ואפילו השתלטו על רשתות בתי מלון וחברות להשכרת רכב. השמחה הראשונית הייתה גדולה והפרסומות המשולבות העשירו הרבה אמצעי פרסום. המושג של One stop shop הדהד בחלל כל הזמן.
אבל, תוך זמן לא רב, התברר להנהלות של חברות התעופה שזה לא עובד. כי לעתים האינטרסים היו מנוגדים. מה שטוב לחברת התיירות לא תמיד התאים לחברת התעופה - הקצאת מושבים, מועדי כרטוס, מועדי ביטול , דמי ביטול וכו'; המארגנים בחו"ל ששיווקו מספר יעדים (לעתים הרבה מאד) עבדו עם מספר חברות תעופה הן בגלל הרצון לשמור על גמישות בהיצע המקומות והן כדי לנצלך את התחרות להשגת מחירים וטובים יותר. כך שכדי לעמוד בתחרות או להגדיל נתח שוק, החברה הייתה צריכה לעתים לסבסד את החבילה או את הטיול ; התרבות הארגונית של חברות התיירות הייתה שונה לחלוטין מזו של חברות התעופה וחילוקי דעות בין המנהלים של הארגונים היו לחם חוק של ההתנהלות.
אל על רכשה כמה מארגני תיירות גדולים בארה"ב ובצרפת. הקימה מערך מסחרי תחת מותג בשם Super Star Holidays באנגליה (פועל גם כעת), צרפת והולנד. בישראל היא בעלים עד היום בחברת אייר תור - סיטונאי תיירות. חברות התעופה, כולל אל על, גילו בצער שראשית, עסקי התיירות לא מרנינים ולרוב לא רווחיים אלא להיפך. שנית, שכל הפעילויות הללו לא הבטיחו חלק שוק גדול הרבה יותר ממה שהיה להן עם ציוד הטיסה ולוחות הזמנים שעמדו לרשותן. שלישית, שזמן הניהול הנדרש מהן בקשר עם הפעלת חברות התיירות הולך וגדל ומסיט כוחות מניהול התעופה עד כדי פגיעה ברווחיות.
בלי תרועות ובהדרגה הסתלקו כמעט כל חברות התעופה מעסקי התיירות, המלונות והרכב. הן מצאו "ניחומים" מוצלחים יותר במועדוני הנוסע המתמיד שבפועל הבטיחו יותר נוסעים לחברה. גם הבריתות השונות בין חברות התעופה הרחיבו את הקהל הפוטנציאלי שלהן.
נכון שארקיע וישראייר עוסקות בתיירות. אבל הן הגדירו עצמן מראש כחברות תיירות שיש להן תעופה, כמו שיש לרשותן מלונות, אוטובוסים ומכוניות להשכרה. הן פועלות כמו חברות התיירות האירופיות הענקיות - TUI Thomson ,Thomas Cook, ואחרות שזה דפוס הפעולה שלהן. אל על אינה כזאת. היא עוסקת בתעופה. כמעט רק בתעופה. מועדון הנוסע המתמיד וכרטיס האשראי שלו הם הצלחה עסקית גדולה, הכניסה לחדשנות בתחום הדיגיטלי זו אופציה חדשה ש"נשמעת" טוב אבל ימים יגידו. הסכמים להזמנת מלונות, רכב, הפלגות וביטוח הם מקור רווח אבל הם אינם מחייבים תפעול או ניהול של ממש.
זאת ועוד, בזמנו חברות התיירות עסקו בעיקר בארגון קבוצות. היום עם הפתיחות האדירה בתעופה, בטיסות הלואו-קוסט, באינטרנט ,בהזמנת מלונות, Airbnb, בשיתופי מכוניות ובקלות תהליכי ההזמנות, רוב התנועה היא של נוסעים יחידים והרבה פחות בקבוצות. אז מהיכן יבואו הנוסעים שאל על מצפה להם בעזרת חברת תיירות נכנסת שתרכוש, מה גם שבארץ החברה רק משמשת קבלן ביצוע של שרותי קרקע ואין לה כל השפעה על ההחלטה באיזו חברת תעופה יגיעו הנוסעים.
או שאולי הרכישה היא מעין "דמי המפתח" לרכישת ישראייר?
____________________________________________________________________________________
* הכותב מילא שורה של תפקידים באל על (בהם מנכ"ל סאן דור וראש אגף שיווק נוסעים), שימש כמנכ"ל איסתא, וכן היה מייסד ומו"ל 'חדשות תיירות'
09/07/2017