12.12.2018
 
חוויות קיץ בהלסינקי

 

 

חוויות קיץ בהלסינקי 

 

מאת דן ארקין 

בטיסה מתל אביב להלסינקי, במגזין של חברת התעופה של פינאייר BLUE WINGS, אנו למדים שחברת התעופה הפינית עומדת להפעיל בקרוב את מטוס הנוסעים המתקדם והחדיש ביותר מתוצרת קונסורציום התעופה האירופי איירבוס, הוא A350, שכינויו ECO SMART, דהיינו מטוס נוסעים הדואג לסביבה ולבריאותה.

המטוס הזה נועד לטיסות ארוכות טווח לאסיה ולאמריקה, ולפיכך אין להניח שנראה אותו בקרוב בקו הטיסות של פינאייר לתל אביב. אולם תוך כדי טעימת עוף ברוטב אוכמניות ולגימת יין בורדו CHATEAU BASSAC במחלקת עסקים במטוס A320, נודע שהחידוש הגדול במטוס החדש, A350, הוא חילופי מחזור האוויר בתא הנוסעים כל כמה דקות לאורך כל הטיסה ושמירה על לחץ אוויר נמוך יותר מהמקובל במטוסים. תוכנה מיוחדת שומרת על לחץ אוויר מתאים בעת שינויי גובה, כמו בזמן המראה או נחיתה. אנשי החברה בסיוע אנשי מדע החליטו שזה טוב יותר לבריאות הנוסעים וכך תשתפר חוויית הטיסה.

הלסינקי ופינלנד כולה (שתי טיסות שבועיות סדירות וישירות של פינאייר בקו תל אביב-הלסינקי) היא כבר מזמן יעד מבוקש לישראלים. החל מטיולי בר מצווה עם פעילויות חורף נמרצות בלפלנד שבצפון, וכלה בנסיעות של אנשי עסקים. 5.5 מיליון תושבים בלבד בפינלנד, 188 אלף אגמים, 37 אחוזים מהתושבים הם בעלי השכלה אקדמית ו-68 אחוזים משטח המדינה הם יערות. ועיקר כמעט שכחנו: בפינלנד יש היום שלושה מיליון סאונות. הבילוי הלאומי והמשפחתי של העם הזה. ברוב בנייניי המגורים יש סאונה בכל קומה, מהדרים מתקינים לעצמם סאונה בדירתם, וכמובן שבכל מלון המכבד את עצמו יש יותר מסאונה אחת.

נסענו הפעם בעיקר כדי לחוות את החגיגות והאירועים שיזמו הפינים במלואת 150 שנה להולדתו של יאן סיבליוס, מגדולי המלחינים הקלאסיים וגדול מלחיניה של פינלנד. ברור וטבעי שבכל אולמות הקונצרטים הגדולים בהלסינקי, ובראשם אולם 'פינלנדיה' המרהיב, התקיימו קונצרטים לביצוע יצירותיו של סיבליוס, בעיקר הסימפוניות. אולם ראוי לציון רעיון שהגו מתכנני פסטיבל סיבליוס 2015: להרבות בביצועי יצירות קאמריות ידועות פחות של המלחין, ולאו דווקא באולמות אלא ברחבי העיר, ובביצועים מיוחדים של מוסיקאים צעירים מוכשרים. וכך, לאורכו של הרחוב המתוייר והמטוייל ביותר בבירה, ESPLANADE, יש שלושה בתי קפה ידועי-שם: האחד KAPELLI, השני בית הקפה של מלון 'קמפ' המפואר והשלישי בית הקפה שליד התיאטרון השוודי במעלה הרחוב. בשלושה האתרים, בשעות אחר הצהרים הנעימות, הופיעו מוסיקאים/ות צעירים, מהמצטיינים שבתלמידי האקדמיה למוסיקה ע"ש סיבליוס בהלסינקי, בקטעי נגינה להרכבים שונים, בעיקר כינור, פסנתר וצ'לו, מפרי עטו של המלחין הנודע. וכך, על כוס יין או בירה, ישבו להם תושבי העיר בבית הקפה האהוב עליהם, ובמשך כשעה האזינו ליצירות המלחין הלאומי שלהם. הביצוע בכל קונצרט כזה לווה בהופעה קצרה של תלמיד במגמת תיאטרון, שסיפר על תולדות חייו של סיבליוס וקרא מכתביו וממכתביו. לסיומו של הפסטיבל התקיים באולם הראשי של עיריית הלסינקי קונצרט מסכם, שבו הופיעו כל הנגנים הצעירים וזכו לתשואות נלהבות של הקהל. ואילו בבית הקפה 'קפלי', מוסד נכבד מהמאה ה-19, נתלתה כרזה ענקית: "הוא היה כאן", עם דיוקנו של יאן סיבליוס, לאמור: הוא נהג לשבת כאן.

הרחקנו בנסיעה של כשעה ברכבת לעיר הולדתו של סיבליוס, HAMMENLINA, שכולה ממוקדת בדמותו של בן העיר שזכה למוניטין עולמי בשדה המוסיקה הקלאסית. בית הולדתו, בית עץ פשוט וישן. הכל נשמר 'כמו שהיה' - הפסנתרים של סיבליוס הקטן, הצעיר והסטודנט, תמונות של המשפחה, מסמכים, מחברות תווים, יש אפילו עוגת סיבליוס לכבוד יום ההולדת ה-150. וברקע נשמעים כל הזמן פרקי יצירות מוכרות כמו 'פינלדיה', הלחנת האפוס הלאומי הפיני 'קלוולה', והסימפוניה החמישית האדירה.

ומכיוון שברוח אין די, שמנו פעמינו על אירוע נוסף בקיץ הזה בהלסינקי: פסטיבל מטעמי פינלנד. FINNISH DELICACIES, שכלל כמובן בעיקר דגי הרינג, סלמון, סרדינים ושאר מטעמי הים הבלטי באלף צורות הכנה. בבוקר נקשרה לרציף המרכזי בנמל העיר סירה קטנה ובה אשה אחת. קשרה את סירתה למזח, פרסה קרש, ועליו הציבה בסדר מופתי ובניקיון מושלם את פרי עבודתה: דגים מומלחים, כבושים ומתובלנים, לחם פיני שחור ומרקחות מפרי היער. עגנה כמה שעות, מכרה את כל סחורתה, ואחר הצהרים התניעה את הסירה והפליגה לה הביתה לאי-שם, כנראה באחד האיים המקיפים את העיר. בשוק המקורה של הלסינקי, הניצב שם יותר ממאה שנה, מוצע מגוון עצום של דגים, פירות ים, מוצרי תה וקפה, מאה סוגי מאפים ולחמים, ממתקים, נקניקים וגבינות מכל רחבי תבל. ובשוק - שקט. רמת דציבלי הרעש בפינלנד נמוכה פי כמה וכמה מאשר אצלנו. זה שוק שבו איש אינו מכריז בקול על סחורתו, אלא שהלקוחות מדברים ממש בלחש עם המוכרים.

ועוד: ספורט הוא נושא חשוב ובעל עדיפות עליונה בפינלנד. לפיכך מרבים לנסוע באופניים. היבטנו ברוכבים והסתכלנו על מגרשי חנייה עמוסי מאות זוגות אופניים. וראה זה פלא - לא ראינו אף לא זוג אופניים חשמליים אחד ויחיד!. שאלנו רוכבים ליד תחנת הרכבת הגדולה לפשר העניין. חלקם לא ראו מעולם אופניים חשמליים, ואחרים השיבו שאופניים נועדו לדיווש, לתנועה מהירה בעיר ולספורט. לתשומת ליבנו.

ביום שמש קיצי נעים הפלגנו בספינת מעבורת ענקית של חברת SILJA לביקור בן יום אחד בעיר הקרובה ביותר- טאלין בירת אסטוניה. שעתיים הפלגה ב-TALIINKSILJA, ואתה בין חומות ימי הביניים בעיר העתיקה של טאלין. חנייה ראשונה בבית קפה מ-1862, MAIASMOKK, שחלונותיו מכוסים בווילונות עשויים קטיפה אדומה, ואתה מקשיב לסיפורי ההיסטוריה של העיר הזאת שלחוף הים הבלטי, מאז ימי האבירים הגרמניים הטווטוניים, מאות שנות שלטון של רוסיה הצארית ועשרות שלטון שנוא של ברית המועצות הסובייטית הקומוניסטית. אולם השרידים, הבניינים, החומות והכנסיות המונומנטאליות - כולם ניצבים שם בעיבורה של טאלין העתיקה.

אסטוניה היא ארץ של מוסיקה. כל תלמיד חייב ללמוד מוסיקה, והמקהלות האסטוניות הם מהטובות בעולם. שפתם של האסטונים דומה לשפה אחת בלבד בעולם, והיא פינית, ומכאן היחסים ההדוקים ביו שתי המדיניות השכנות שלחופי הים הבלטי. ובכיכר המרכזית של טאלין הפתעה: באולם העיריה העתיק תערוכה של OLD MASTERS. יורדים במדרגות אל תוך אולמות עתיקים, ועל קירות האבן כמאה עבודות של גדולי האמנים, ביניהם תחריטים של אלברכט דירר ותמונות של לוקאס קראנאך, ברוייגל האב והבן ועוד מגדולי האמנים, והכל כמובן אוריגינלים בלב טאלין.

שעתיים בחזרה בספינת המעבורת ואתה שוב בליבה של הלסינקי, ואנו עדיין בסימן אמנות: במוזיאון לאמנות 'אתינאום' הוצגה בקיץ תערוכה של אמנים מארצות סקנדינוויה, כאשר הנושא העיקרי בעבודות שהוצגו היה העצב, המלנכוליה והדיכאון כפי שבאו לידי ביטוי ביצירותיהם של ציירים בני שוודיה, נורווגיה, דנמרק ופינלנד. אין להתכחש לעובדה שהחורפים הארוכים מאוד, הימים הרבים נטולי השמש, הקור, הכפור והשלג השאירו חותם על יצירותיהם של אמנים אלו. בראשם הצייר הנורווגי בן המאה ה-19 אדוארד מונק, שלציוריו הוקדש בתערוכה אולם שלם מיוחד. עבודתו המפורסמת ביותר של מונק היא 'הצעקה'.

בימי ראשון מתפרס לו בכיכר גדולה בהלסינקי שוק הפשפשים של יום א'. עד שקרבים ממש אל דוכני השוק קשה להאמין שזה שוק, מפאת השקט והדיבור הרגוע של המוכרים והמבקרים. איש איננו מכריז על הסחורה, הקונים נעים בשקט בין הדוכנים והמגוון הוא עצום ורב. יש סחורה שלא תמצאו בשוק הפשפשים שלנו ביפו: כי מי יקנה כאן מקדח מתכת מיוחד שבעזרתו קודחים בחורף חור בשלג, כדי ליצור בור שלתוכו משליכים חכה בתקווה לדוג דג. ספורט חורף פיני ידוע: דיג בשלג. והזכרנו סאונה: הפינים אוהבים מאוד, בעיקר באזורים הכפריים, לשהות בסאונה הלוהטת ומשם לרוץ החוצה עירומים כביום היוולדם ולהתפלש בשלג הצונן. לא בטוח שהספורט הזה בריא לגוף וללב, אבל שהיה להם לבריאות.