עונג שבת באוקלנד, ניו-זילנד
מאת נילי ארנועם, ניו-זילנד
כל הדברים הטובים מתחילים במקרה, כך אומרים, וכל הדברים העוד יותר טובים מתחילים עוד יותר במקרה, זה מה שקרה לנו. רק הבוקר, יום ששי, הגענו לאוקלנד, ניו-זילנד, לאחר שתי הפלגות רצופות של כחודש בשיט תענוגות.
בלב כבד ירדנו אל היבשה. הבית שהיה לנו במשך החודש המשיך בדרכו לאוסטרליה והשאיר אותנו כאן בדד. הבית יצא לדרך עם אותם מכרים וידידים שהכרנו במהלך ההפלגות, עם המלצרים וכל אותם אנשי הצוות אשר פינקו אותנו והרעיפו עלינו רק טוב. כמו שזה נקרא, שיט תענוגות.
גם אנו היינו אמורים להמשיך איתם, אלא שמסלול הטיול שתיכננו אילץ אותנו לרדת באוקלנד במהלך ההפלגה ולהמתין כאן לבוא הספינה הבאה. ספינתנו יצאה בלעדינו. חברינו למשך החודש ממשיכים ליהנות ממנעמי החיים ורק אנו בודדים, נותרנו עם מזוודות על הרציף, צופים בספינה שמנגד, הולכת ומתרחקת, מנפנפים לשלום, בוכים בלי דמעות.
כל יום ששי, בין הערביים, מתקיים על הספינה "עונג שבת". בחגים בדרך כלל יש גם רב או רבנית המנהלים את התפילה. בימי ששי אחרים, אחד הנוסעים לוקח על עצמו את ניהול הטקס וככה זה נראה. לפי מה שיוצא. לא התפילה היא העיקר, אלא יותר אפשרויות המפגש עם ישראלים (בודדים) ויהודים מכל קצווי תבל. תמיד יהיו מוכנים באולם הקטן סידורי תפילה, כיפות, יין פטישים כשר לקידוש וחלות טריות שנאפו במיוחד. יש המגישים גם גפילטע פיש או בייגל עם סלמון ומאכלים המייחדים כל חג. בהפלגה הזאת הגישו עם החלות גם מצות. למה? אולי הם זכרו שזה היה חלק מהטקס בפסח... לך תדע ראש של גויים.
אז מה עושה יהודי חילוני שננטש ע"י ספינתו בערב שבת? ניגש ללשכת המידע לתיירים ושואל היכן יש כאן בית כנסת. לפקידה שבדלפק אין שום מושג, אבל האינטרנט יודע. ב-Greys Ave 108. זה לא רחוק מהמגדל, אותו מגדל תצפית גבוה השולט על כל הנוף והאתר התיירותי הבולט ביותר באוקלנד.
לא ידענו אם זה בית כנסת פעיל או רק מבנה מפואר, מזכרת מימים טובים ורחוקים בהם היתה קהילה יהודית בסביבה ועכשיו היא ריק מנפש חיה, כפי שקורה בהרבה מקומות אחרים. לא ידענו אם ומתי מתקיימת שם תפילה, אבל גם לא היה לנו חשק לשום דבר אחר. ככה, זוג חילוני בבגדי חולין, עם תרמיל על השכם, יוצא לחפש בית כנסת.
האינטרנט צדק. הגענו למרכז יהודי חדיש עם בית ספר עברי ושני בתי כנסת. זה הגדול לשבתות וחגים, וזה שלידו, קטן יותר, לימים בהם צפויים פחות מתפללים, בין היתר, בערבי שבת. קולות השירה והתפילה בקעו מן האולם הקטן וכשנכנסנו, הרגשנו שאולי הגענו בטעות לבית כנסת בקיבוץ. צעירים וצעירות במכנסי ג'ינס וחולצות טריקו, כיפות סרוגות עם או בלי כיסוי ראש, לבוש בלתי פורמלי וכך גם האוירה.
מי שמכיר את המבטים החשדניים בבתי הכנסת, הבודקים, המודדים אם הלבוש הוא לפי התקן, מה עומק המחשוף ומה אורך המכפלת, יודע למה אני מתכוונת. לא נעים להיקלע לתוך קהילה מגובשת, מבוססת, גאה ויהירה, בעיקר אם אתה מטייל מיוזע, עייף ויגע. כאן היה זה אחרת, תחושה של אחווה ורעות וביחד. רובם היו "משלנו". לא ניו-זילנדיים מקומיים. ישראלים מכל העדות, העיסוקים והגילאים. אנשי עסקים ותרמילאים. במקומות אחרים, ברוב המקרים המתפללים הינם גברים מבוגרים, ללא נשים וילדים. כאן היו כ-30 גברים ו-20 נשים, כאמור, רובם צעירים בסגנון בני עקיבא והפועל המזרחי. מלח הארץ. התפילה לוותה בשירה וריקודי גברים במעגל ולאחריה המתין בחוץ מזנון עם כיבוד קל ושתיה. היתה זאת הזדמנות לפתח שיחה על דא ועל הא. מאין בא יהודי ולאן הוא הולך, כמה זמן הוא כאן ואיך הפרנסה, מי טייל איפוא ומה עוד כדאי.
מאחורי כל ההתארגנות החגיגית הזאת עומד צעיר חביב ונמרץ, עזריאל גליק (מבני ברק) ורעיתו הטריה בילהה-לי, הפועלים במקום ברוח חב"ד. בשיתוף פעולה עם שחר פועל בקרבת מקום בית הארחה, מעין קומונה לישראלים, המספקת לינה, ארוחות חמות כל יום וארוחות שבת. הכל כל טהרת הכשרות כמובן והכל במחיר מוזל, דבר שהוא לא מובן מאליו. מה שכן מובן, הוא שכל דיכפין ייתא ויאכל וכך הוזמנו על ידי עזריאל להצטרף אל החבורה לארוחת ליל שבת.
באכסניה פגשנו עוד צעירים וצעירות, ישראלים וישראליות, יהודים ויהודיות, מטיילים ומטיילות שמצאו במקום זה בית חם. שולחן ארוך של ליל הסדר לא הספיק כדי להכיל את כל הנוכחים, אבל אוכל טעים ובשפע הספיק לכל הסועדים, גם הלא מתוכננים. שולחן נוסף נפתח בכניסה, יש המתגודדים, עומדים או יושבים בפינה, כולם משרתים את כולם, גם האורחים באכסניה מגישים, מעבירים,אוספים ומפנים את הכלים. עזריאל מנהל את הטקס, ברכות, זמירות שבת ושירים ישראלים. והעיקר - כולם מחייכים ומסבירי פנים. מה אגיד ומה אומר, התענוג הזה עלה על כל תענוגי שייט התענגות ועונג השבת המתקיימים עליו. עונג שבת אמיתי, של ישראלים יפים ויהודים חמים המחפשים והמוצאים פה בית.
הבית הזה נמצא בכתובת: 74 Upper Queen St. טלפון 0220573241 ולידו ניצבת חנוכיה גדולה בסגנון של חנוכיות חב"ד. בשולי מרכז העיר, מרחק של כ-20 דקות הליכה ישר ישר באחד הרחובות הראשיים והסואנים, עד למפגש של רחוב המלכה עם רחוב ויקטוריה, שזה הצטרום של הצנטרם. על לוחות המודעות שב"בית" אפשר למצוא מידע על אפשרויות תעסוקה ופרנסה, על רכבים לקניה ומכירה, על מטיילים המחפשים שותפים וכל מידע חשוב אחר הנחוץ למתארחים ולמבקרים. מקום פשוט, נקי ואסתטי, חביב ונעים במיוחד, הפועל באמצעים כספיים מצומצמים, אך בלב רחב.
"עדיף להיות רחוק ולהתגעגע מאשר להשאר בבית ולהשתגע" כך אומרת אחת הכרזות שעל הקירות. יש להם ראש טוב, לצעירים האלה, חבל על הזמן. תודה לך עזריאל ולבילהה, תודה רבה לשחר, על החוויה, על עונג השבת. שיהיה לכם בהצלחה.