הונגריה: תענוגות בימי מיתון
מאת גדי קנר*
הונגריה של סתיו 2012 היא מקום עצוב. הנופים והאתרים אמנם נפלאים כתמיד, אך מבטם של האנשים עגום. בכל בית קפה של קרן רחוב, ומכל חלון דירת מגורים, מהבהבים מסכי טלוויזיה באורות תכלכלים, מהם ניבטים מומחי כלכלה ופוליטיקאים מקומיים המגוללים נבואות חורבן כלכליות כאלה ואחרות בעיניים דואבות שכאילו מביטות אל מעבר לאופק הדרומי, אל הטרגדיה היוונית המתרחשת בעצם הימים הללו ואל הפיאסקו האיטלקי הממשמש ובא בקצב הבונגה בונגה.
סטיה קלה מהמסלול התיירותי השגור של חנויות היוקרה ברחובותיה הראשיים של בודפשט מגלה ברחובות הצדדיים ובפרברים את קלסתר המציאות העגומה: אם ובת עורכות סעודת מלכים בדמות שני משולשי פיצה אכולים למחצה שמצאו בפח האשפה. את החיזיון מתנדב לפרש באנגלית רצוצה עובר אורח מקומי שיחסי הציבור ההונגריים יקרים לליבו: "אל תשים לב לזה," הוא מחווה לעברן, "הם רק צוענים. והם בכלל רגילים לאכול מהזבל." את החיוך הנבוך שעלה על פניי הוא מבין כהזמנה להלצה. "אלה, גם אם תיתן להם אוכל בצלחת, כמו של בני אדם, הם יעדיפו לאכול מפח האשפה."
אבל הרחובות הראשיים והכיכרות מתנהלים בהמולה העולצת היומיומית הרגילה והשגורה: מלצריות ארוכות רגליים נחפזות בין שולחנות בתי הקפה עם מגשים עמוסי כל-טוב, תיירים יפנים מתעסקים בציוד הצילום שלהם, ישראלים מתווכחים ביניהם בעברית בתור המתעקל מאשנבו של חלפן כספים ("אל תגיד לי שהיית פה מקודם, ראיתי שנכנסת רק הרגע, יא שקרן זבל") וחשמליות צהובות עמוסות לעייפה השועטות במעלה ובמורד הרחוב.
בנוסח העשירון העליון
מלון הפאר Boscolo רובץ באדנות מלכותית במרכז העיר (Erzsebet Krt. 9-11), מתעלם באורח מופגן מצוק העיתים ומרשה לעצמו לפרוש לעיני אורחיו המשתאים את מיטב הנוחות והפאר הארכיטקטוני של הסגנון האקלקטי של סוף המאה ה-19, כלומר: אלמנטים של סגנון יווני ניאו קלאסי, רנסאנסי, לטיני ובארוקי שוכנים יחדיו בעירבוביה שמכנה את עצמה אר-נובו. במקורו נבנה הבניין בידי אדריכליו ההונגריים כדי לשמש כמשרדים לחברת ביטוח חיים ניו-יורקית. מאוחר יותר נשכרו ארבעה אדריכלים איטלקיים והפכו את הבניין למה שהוא היום.
להמחשת העניין אתם מוזמנים לפסוע לתוך המסעדה רחבת-הידיים בקומת הכניסה, הלא היא "קפה ניו-יורק" ההיסטורית הנודעת. מקום מפגשם של עשירי ומפורסמי העיר, עוד מהימים שזא-זא גאבור לא עסקה בהחלמה מניתוחים פלסטיים לפרנסתה.
אם תתאכסנו במלון, תאכלו בקפה ניו-יורק את ארוחת הבוקר שלכם (המצויינת, אגב, גם במונחי ההאבסה הישראליים). האולם המפואר, בוקה ומבולקה של בארוק, רנסאנס ורוקוקו, יוצר תחושה של ארוחת בוקר בסוג של חלום עיוועים אריכטקטוני - מעין "הקאפלה הסיסטינית, גירסת בית-הקפה" - מקום בו האורח עשוי להיתקל בכל רגע בהוד קדושתו, לבוש בחולצת לאקוסט תכולה, מכנסי שלושת רבעי ונעלי ימאים לבנות, בוחן את מגשי הסלמון או בורר לעצמו לחמניה.
ואם כבר חפצתם באוויר-פסגות נוסח העשירון העליון, אתם מוזמנים לסור למסעדת Costes (ובאינטרנטית: http://costes.hu/index_en.html), הנמצאת ב-Ráday utca מספר 4. זוהי אחת המסעדות הטובות בהונגריה כולה. המדובר במסעדה צרפתית-עילית דווקא, שעוטרה בכוכב מישלין (הראשונה במדינה שזכתה לכבוד. השניה היא מסעדת Onyx בבודפשט, המציעה מטבח הונגרי מסורתי עם טוויסט מודרני). צוות מלצרים מחוייט וכבד-סבר, בהנהגתו של שף פורטוגזי דווקא, מיגואל רושה ויירה, מציע מגוון גדול של מנות מוקפדות. הנה כמה לדוגמה: טרין פואה גרא עם קונסומה אפרסק וורבנה, בצלצלי פנינה כבושים ואורז תפוח (16.8 אירו), שליו צלוי בעלעלי חסה, מחית תפוחים וכבד ברווז (17.2 אירו), דג פוטית בר עם פול ירוק, ניוקי וארטישוק בוריגול (33.6 אירו), יונת בר מבושלת וצלויה בשתי דרכים - בשר חזה עם מרווה ופאנצ'טה (בייקון איטלקי) או פסטל שוק בתוספת מחית כרוב מלוהטת במיצי הבשר (32 אירו). ולקינוח: טירמיסו קפה עם מוס גבינת מסקרפונה, אצבעות בישקוט וג'לי אמרטו (12.8 אירו). ארוחה מלאה א-לה-קארט תעלה כ-60 עד 90 אירו לאדם, כולל שתייה - הון-עתק במונחי בודפשט, די סביר (300 עד 450 שקלים) בסצינת מסעדות היוקרה התל-אביביות, גם בעידן הטרכטנברג.
אניני הטעם ומביני הדבר ימצאו במסעדה חווייה מושלמת לעין ולחיך. אחרים ימצאו את השירות הדקדקני וההסברים המלומדים על כל מנה טרחניים קימעה, מה גם שבעקבותיהם מגיעות מנות קטנות עד מינימליסטיות, לפי מיטב מסורת הנובל קוויזין - אמנות הצייקנות הקולינרית.
ולאחר מילוי הכרס, נזקקנו לקצת תרבות. מופה (MUPA) הוא שמו של ארמון האמנויות החדש של בודפשט - מבנה יפהפה שזכה במספר פרסי ארכיטקטורה נחשבים מאז נפתח לקהל ב-2005. הבניין עצום המידות ניצב על גדות הדנובה, ברובע Ferencváros ליד גשר Lágymányosi. יש בו אולם קונצרטים, אולם תיאטרון, מוזיאון, בתי קפה, מסעדה וחנויות ספרים ומתנות בשטח כולל של 70 אלף מטרים רבועים, היכולים לארח סימולטנית 4,500 חובבי תרבות. אולם הקונצרטים בעל האקוסטיקה המושלמת כולל גם אורגן כנסייתי ענק, אחד הגדולים באירופה.
ביקרנו בו בעיצומן של חגיגות 100 השנה למותו של גוסטב מאהלר, באחד משורה של קונצרטים שנמכרו זמן רב מראש, באולם מלא על גדותיו (כולל המעברים) בחובבי הקומפוזיטור האוסטרו הונגרי המהולל, חלק גדול מהם אגב בגיל המתאים יותר לצפיה בליידי גאגא לבושה בחזיית מסמרים ונעלי נעצים מאשר בזמר טנור גרמני מזדקן בן דמות-היגון מבצע את "שירים על מות ילדים".
מה זה "פינה אינטימית"?
אגם באלטון רחב-הידיים הוא מקום הנופש החביב על ההונגרים, כמו גם על שכניהם ליבשת, מזה עידן ועידנים. כפרי נופש רבים זרועים על גדות האגם הרוגע. עונת התיירות הקייצית מביאה עימה מאות אלפי קייטנים אל המלונות ובתי ההארחה הרבים-מספור, וירידים מקומיים מתקיימים כמעט בכל עיירה מדי יום ראשון.
אנו נפלנו אל יריד שכזה, שהתקיים בעיירה באדצ'ונץ' (Badacsony) בשלהי עונת התיירות הבוערת, רגע לפני גשמי החורף. בינות לדוכני המזכרות, המאפים דמויי הקיורטוש, ציורי השמן דמויי הטאפטים, היינות המקומיים דמויי הטוקאי ושאר הסלט התיירותי המוכר, התבלט דוכן אחד שלצידו התגודדו מספר רב מהרגיל של מתעניינים. בקבוקי יין, אגרטלים, חפצי נוי ושוקולדים נמכרו בדוכן - כולם בצורת אברי-מין גבריים, זוגות מתעלסים או נשים המענגות עצמן. מילא הסחורה, אך את תשומת לבי משך דווקא בעל הדוכן, שהיה שקוע בפינת החנות בשיחת רעים נינוחה עם שני חבריו, כמרים מקומיים בתלבושת מלאה, ועוד מזג לכוסותיהם יין מבקבוק שנטל מאחד מהמדפים, שהיה מעוצב בדמות אישה המבצעת מין אוראלי בבן זוגה.
התאכסנו במלון לאפושה המקומי (http://www.laposa.hu/hotel-galeria), המתהדר במרתף יין גדול מייצור עצמי. אמנם בעל-הבית מעט אקסצנטרי, אך החדרים נעימים ומרווחים, הצוות יעיל והמרפסת משקיפה ממעל על נוף נפלא של אגם באלטון למלוא-האופק.
מקור נכבד לגאווה לאנשי תעשיית המלונאות ההונגרית הוא מלון הספא המפואר ספיריט (Spirit), הנמצא בעיירה המנומנמת שארואר (Sarvar), במערב המדינה. מדובר במלון ספא חדש (נפתח ב-2005), מהמפוארים באירופה, שזכה בשלל פרסים, כולל "מלון ספא השנה האירופי" היוקרתי. המלון, שעיצובו מיוחד, מציע 22 בריכות בשטח כולל של מעל עשרת אלפים מטרים וספא עם מים תרמיים שנובעים מעומק של יותר מקילומטר מתחת למלון. במלון גם שתי קומות טיפולים המציעות עשרות סוגי מסאז'ים, כמו גם מגוון ענק של טיפולים קוסמטיים ופארא-רפואיים.
ארוחת הבוקר, כמו שאר הארוחות המוגשות במלון, עילאיות גם במושגי מלונות היוקרה הבודפשטיים, שלא לומר האירופיים בכלל. ערך מוסף לסעודה בחדרי האוכל של המלון היא העובדה שובת הלב שמרוב חלונותיהם נשקפים בתי עץ קטנים, נעוצים על כלונסאות גבוהות ועל גזעי העצים, שפוזרו בשטח המלון כדי לאפשר גם לציפורים הפוקדות את המקום חדר משלהן.
273 חדרים במלון, ברבים מהם פריטי עיצוב שאינם שגורים בעולם המלונאות, כמו מיטה זוגית עגולה בסגנון אוריינטלי, או פינות חדרים שקועות בצורת גומחה, מה שמכונה בעלוני המלון "פינות אינטימיות". אין לי שמץ של מושג למה. גם מנהל המלון, אוסטרי חביב במיוחד בעל צחוק רועם, גירד בפדחתו ופירש את המונח מצידו כ"עזוב, זה בטח ז'רגון של ארכיטקטים".
המלון מרוחק אך כשעה ומשהו נסיעה מוינה. אז מי שכבר בדק את מצבו של ענף המסעדות בבודפשט, צפה באדוות הגלים באגם באלטון וכעת עסוק במנעמי הספא במלון ספיריט, יכול לפנות לעצמו חצי יום ולקפוץ לבירה האוסטרית, לטעום שם שניצל וינאי, לקנח בעוגת זאכר מקורית של שלוש שכבות ולחזור לפנות ערב לחדר בעל הפינות האינטימיות.
________________________________________
* הכותב היה אורח לשכת התיירות ההונגרית