באיים הקנארים יש לא רק צפורי שיר
מאת אוריאל ישיב*
תמיד תמהתי איך טייסים מוצאים אי במרחבי הים. באיים הקנארים השאלה מסתבכת כאשר צריך למצוא אי אחד מבין שבעה איים שאינם כה רחוקים זה מזה. אבל אם ימאים במאה ה-15 מצאו אותם בלי GPS אז טייסים במאה ה-21 עם מערכות ניווט מודרניות ימצאו את האי "שלנו" בל קושי. וכך באמת זה קרה. לאחר שטסנו מעל הים במשך כשעתים מצאנו עצמנו פתאום מעל אי דמוי תפוח עם "עוקץ" בקצה אחד כאילו זה עתה נקטף מהעץ, ותוך דקות נחתנו בשדה תעופה דמוי נתב"ג שנות השמונים שכמובן כמעט ונושק לים. בסטטיסטיקה הרשמית הצטרפנו לארבעה מיליון התיירים המבקרים כל שנה באי הנופש האולטימטיבי - גראן קנאריה.
1,532 קמ"ר עם כמיליון תושבים, עם נופים וולקניים מרובי תצורות - קניונים עמוקים, נקיקים מחורצים ברובם נחבאות מערות שלחלקן הסטוריה ולאחדות מהן אפילו הווה ועתיד, ערוצי נחל יבשים, דרכים מתפתלות יפהפיות, יערות עצי מחט מכל הסוגים, דקלים לאין סוף, ומכל מקום נשקף הים הכחול השואב אותך כמו מגנט. ובתוך כל זה שוכנים עיירות וכפרים ציוריים ודמומים, בהם בתים ישנים ואפילו עתיקים, חנויות מהדור הישן, בארים ובתי קפה ,כנסיות כפריות לעתים מפתיעות בעושרן או באדריכלות שלהן וככרות קלאסיות וכל זאת לצד מבנים חדשים. עיר בירה (לאס פאלמאס) שוקקת חיים וידידותית, והרבה עיירות נופש משופעות בבתי מלון מכל הרמות ואלפי דירות נופש (ובסה"כ 150 אלף מיטות). תוך זמן קצר מבינים שהגענו לאי הנופש האולטימטיבי.
צפון דרום בעיר אחת
אז מה יש לראות ולעשות באי החביב הזה. ראשית ליהנות ממזג האוויר האביבי כל השנה. הטמפרטורות נעות בין 18 ו-20 מעלות בחורף ל-24 -26 מעלות בקיץ. גשם יש שם כ-15 ימים בשנה. אפילו עננים כמעט ולא נראים. חום מי האוקיינוס הסובב את האי מתאים יותר לצפון האירופים שהחלו להציף אותו בשנות השישים של המאה שעברה. אומרים לנו שבקיץ המים חמימים יותר ואם אנו מתעקשים לשחות או לשכשך במים הרי בריכות השחייה הענקיות בבתי המלון הן תשובה מספקת בהחלט. אבל לרבוץ על החול, לשחק משחקי חוף, לקרוא והעיקר לשטוף את העיניים בתיירות חשופות החזה או בחתיכים המקומיים או הזרים, זה חלק מהחבילה ורק מעטים מחמיצים זאת.
שנית, ליהנות מבתי המלון. באלו שהתאכסנו בהם ההנאה הייתה מרובה. "ריינה איזאבלה" בלאס פאלמאס שוכן על חוף הרחצה הפופולרי "לאס קאנטראס", חדריו מרווחים, הנוף הפונה לחוף הרחצה מרגיע ומושך, האוכל שברובו מבוסס על המטבח המקומי הטעים, לנצל את מיקומו המרכזי בחלק הצפוני החדש של העיר לטיולים בסביבה,לגלות בנינים עתיקים ומסוגננים כמו מלון סנטה קטלינה המפואר - הקינג דויד של גראן קנאריה, להתרשם מהצמחייה המקומית המעניינת (עץ הדרקון הייחודי למשל), מפסלי הרחוב המעניינים, לקנא בטיפוח ובניקיון של העיר וכמובן לקניות במרכז קניות ענק (יש באי כמה מרכזי קניות שלא מביישים שום עיר גדולה באירופה). ואם אנו כבר בלאס פאלמאס אז, במרחק של שלושה ק"מ מהאזור הצפוני אין מחמיצים את ווגטה בחלק הדרומי, העתיק של העיר על בתיו הקטנים והציוריים, המדרחוב השוקק חנויות, בתי קפה, בארים ואנשים מרוצים (תיירים כמובן).
איך זכה קולומבוס באזרחות כבוד
את הקתדרלה הגדולה של סנט אנה רואים מכל מקום והיא שווה ביקור, כולל המוזיאון שלה שהממצא המיוחד שלו היא רצפת אריחים מסוגננת ויפהפייה. למי שיש זמן ו- 5 אירו מומלץ לעלות במעלית לראש מגדל הכנסייה (פתוח עד 5 אחה"צ). ואם נמצאים בסביבה הרי שהמוזיאון של קאנריה ראוי מאד לביקור. מתוודעים שם לפרה-הסטוריה של האי וגם להסטוריה הקדומה והמסתורית של האיים הקנאריים. וזו מרתקת. עד היום אין יודעים בוודאות מהיכן הגיעו תושביו הקדומים של ארכיפלג האיים. מאפריקה? ממרוקו? מרומא העתיקה? מה שבטוח הוא שכאשר הספרדים הגיעו לאיים הקנאריים באמצע המאה ה-15 הם נתקלו בילידים גבוהי קומה ( במוזיאון יש שלדים באורך של כשני מטרים!), רובם חיו במערות, עסקו בחקלאות ובדיג האמינו בכל מיני אלים ואמונות ולא כל כך התלהבו מהאורחים הספרדים. המיסיונריות הקתולית, האינטרסים הכלכליים וסתם קולוניאליזם ורשעות גרמו למלחמות בין החיילים הספרדים והילידים. כל תושבי האיים 20 אלף במספר הקרויים דוראמאס וגואנצ'ה ועוד כמה שמות, לא יכלו להתמודד עם הספרדים המרובים והמזוינים היטב ורובם נהרגו, נמכרו לעבדים, ברחו להרים ואפילו התאבדו (אנדרטה מרשימה בעיר מציינת את מעשי ההתאבדות בקפיצה מהצוקים לים). היום נשארו שרידים מועטים ואף הם התערבבו עם המהגרים הספרדים שהתיישבו באיים הקאנארים. בעיר יש עוד מוזיאונים, אחד מהם הוא מוזיאון שהמציאו סיבה להקמתו והוא "בית קולומבוס" (Casa De Colon. לפי הרשימות ההסטוריות נמל היציאה של קולומבוס למסעו הראשון לאמריקה היה גראן קאנאריה בה היה ויש עד היום נמל גדול מאד. הוא עגן כאן גם בשלוש ההפלגות הנוספות. המקומיים החליטו שזה מספיק בשביל להפוך אותו לתושב של העיר לאס פאלמאס לשייך לו בניין עתיק מעוצב להפליא, עם פטיו משגע עטור בצמחיה ועצים, למלא אותו בהעתקי מסמכים ומפות עתיקות, בדגמי אניות, באביזרים וחלקי לבוש עתיקים וליצור יש מאין מוזיאון מעניין על גילוי אמריקה והתקופה. מחוסר מקום אין טעם למנות מוזיאונים ואתרים נוספים בעיר מה גם שכדאי מאד גם לסייר ברחבי האי הקטן אמנם אך גם גדוש במראות ואטרקציות ראויות.
חלום של כל צלם
למלון השני והנפלא "קורדיאל" בפאלאיה (חוף) מוגאן (Puerto de Mogan) הגענו לאחר נסיעה ממושכת שקשה להאמין שאפשר לעשות באי הקטן (אורכו כ-45 ק"מ רוחב כ-34 ק"מ). נסענו מעיירה ציורית מנומנמת אחת לשנייה כשבכל אחת אנו תמהים לדעת לאן נעלמו התושבים אבל לשמחתנו הם נמצאו כשעצרנו לשתות קפה (משובח) בלווית קרואסון טרי ונימוח בפה. בכל מקום כנסיה, כיכר, פסלים, כמה חנויות, אבל העיקר היו הבתים - חלום של כל צלם: קטנים, צבעוניים עם דלתות עתיקות, חלונות ברזל של המאה ה-19 והעיקר - מרפסות מדהימות מעץ, ברזל, עם סורגים מעוטרי פיתוחים או קישוטים אחרים. העין לא שבעה מראותם ומלצלם אותם. לטעמי, גולת הכותרת של הטיול היה ביקור בגן הבוטני של לאס פאלמאס הנמצא רק שבעה ק"מ מהעיר, שם בתוך קניון קטן, נאספו כל הצמחים של האיים הקנריים. קשה שלא להתפעל מהעובדה שבמיני יבשת (מאקרונזיה הכוללת גם את האיים האזוריים, מדירה וקייפ וורדה) הזו יש לא פחות מחמש מאות צמחים ילידיים. זאת כאשר ביבשת הספרדית נמצאו רק חמישים, באנגליה ששה עשר ובישראל כמאה ועשרים. מי יכול בכתבה קצרה לתאר את העצים, שרכים, שיחים, קקטוסים (מדהימים ואחדים יוצאי דופן ממש) ומה לא, שמלאו את הגן היפה והמטופח הזה. ביקור חובה.
אנחנו יוצאים עכשיו מהעיר ויוצאים ל"סיבוב" באי דרך מרכזו ההררי, כשיעדנו הם חופי הדרום. הדרך עולה ועולה עד לגובה של 1,600 מטרים, שם נכונה לנו הפתעה תיירותית - פראדור. אותו סוג מלון ספרדי מפורסם שבדרך כלל שוכן בארמון עתיק או מנזר ישן או בבית אחוזה מרשים וממוקם בנקודה הכי יפה ומעניינת באזורו. כאן זה היה פשוט מבנה חדש, מעוצב באלגנטיות ובחן, משקיף על סביבתו ובמיוחד על צוק סלע משגע הקרוי "סלע העננים" (Roque Nublo) ומזדקר מתוך שרשרת ההרים המעטרים את הסביבה ומשקיפים על פני עמק ענק עמוק כתהום. ארוחת הצהרים הנדיבה במלון הייתה ברמת גורמה והיין הטוב נשפך כמים. לו יכולנו היינו נשארים. אבל גם המלון הבא לא אכזב.
שלד בן 1,000 שנים
אם אצל "המלכה איזבלה" בלאס פאלמאס פשוט נהנינו, כאן בדרום מזרח האי חיכה לנו פינוק של ממש. מלון קורדיאלמוגאן הינו גדול, מודרני, מאובזר להפליא, משתרע על שטח מפתיע בגודלו (אין לשכוח - אנו באי קטן), עם בריכות שחיה גדולות מאד (לשחות את אורך הבריכה היה כמו לצלוח את הכנרת), מתקני ספורט וכושר, ספא משוכלל ועל הכל שטחי גנים יפהפיים ועשירים, ממש כמו גן בוטני פרטי. וכאילו לא די בכך הרי ליד המלון בשטח פתוח ואפילו לא מגודר, נמצאים שרידי קברים עתיקים בני כאלף שנה) ובאחד מהם, לא ייאמן, מונח שלד מאובן. כל השרידים מוארים ושלטי הסבר מגלים קמעה את הסודות העתיקים.
החלטנו שמהמלון הזה לא נצא. הכל בו טוב ונעים והאוכל במזנונים שהתפרסו בחדר האוכל הענקי, היה כה טעים שחבל היה לסיים את הארוחה. אלא שהתפקיד והאצילות חייבו אותנו ולמחרת מצאנו עצמנו יוצאים לגלות צפונות נוספות של האי. כך למשל הכרנו פארק בעלי חיים ששמו "פאלמיטו פארק" והוא, למרבה הפלא, שוכן עמוק בערוץ נחל ענק שרק לשוטט בו זו הייתה חוויה. בפארק מאות סוגי ציפורים ופרפרים, עשרות בעלי חיים מכל העולם והמסמר - בריכת דולפינים שמאמניהם עורכים אתם הצגות להנאת הקהל הרב ובמיוחד הילדים שמגיעים מכל רחבי האי ליום בילוי וגילוי.
שוכני המערות במאה ה-21
בהמשך הסיור התוודענו לעוד כפרים ועיירות המפוזרים בכל רחבי האי ולהפתעה נוספת - שוכני המערות. כבר הזכרנו שבעבר חיו התושבים המקומיים במערות אבל לגלות שגם במאה ה-21 חיים אנשים במערות ויש אפילו שכונות יוקרה בהן מחירי המערות מגיעים למאות אלפי אירו והביקוש עולה על ההיצע, זו הייתה הפתעה. אלא שהמערה היא רק המעטפת. הפנים מעוצב באופן מודרני עם מיטב האביזרים והנוחות. ובחוץ - דלתות מסוגננות, חצרות קטנות וכמובן גם ערוגות פרחים. ממול שכונת היוקרה בקרנו במערת "שיכון" רגילה וצנועה בה חיה משפחה בשלשה חדרים קטנים,מטבח קטנטן ושרותים צנועים. הזוג המבוגר שהתגורר בה נראה מרוצה מחייו. הילדים, כך ספרו לנו, עזבו למקומות ומגורים אחרים.
כשהבטיחו לנו ארוחה טובה במהלך היום ידענו שהיא אכן תהיה טובה - אי אפשר להתאכזב מהאוכל בגראן קנריה. מה שלא ידענו, שנאכל במערה. ולא סתם מערה אלא מערכת גדולה של חדרים חצובים בהר. השולחנות והכסאות נחצבו אף הם מאבן הבזלת ממנו עשוי הסלע. האוכל לא היה של שוכני מערות קניבלים אלא מאכלים מקומיים מצוינים והשירות מעולה. מי שסובל מקלאוסטרופוביה יכול לאכול במרפסת הגדולה שבפתח המערה/מסעדה (טאגורור Tagoror שמה).
חולות הסהרה בחוף מאספאלומאס
הרי געש ושפכי לבה ובזלת יוצרים סלעים ואבנים כהים שחורים וכאשר הללו נסחפים עם זרמי מים גועשים לעבר הים הם יוצרים חופים בעלי חול שחור. למי שבא מישראל המראה מוזר ולעתים אף דוחה. לילדים הצפון אירופים ששחקו והתפלשו בחול זה כלל לא נראה מוזר. מאחר והם כמעט ולא מכירים חול אחר זימן להם הטבע גם חול אחר - חול מדבר. במאספאלומאס, כמעט בתוך העיר, משתרעות להן דיונות חול גבוהות, עם צמחית מדבר ואווירה של מדבר. כל מה שנותר ללשכת התיירות ולגורמי התיירות הוא לייבא גמלים ונוהגי גמלים ממרוקו ולהפעיל בתשלום שיטוטים קצרים על גבי הגמלים הסבלניים. ואם כבר עוסקים ברכיבה הרי שבאיזור אחר שמחוץ לעיר יכולים המעוניינים מכל הגילים להתנסות ברכיבה על חמורים כשבמחיר כלולה ארוחת צהרים עממית טעימה.
בכלל, ספורט יש באי בשפע. שמונה מגרשי גולף ביניהם שניים בני 18 גומות, טרקים בהרים, מסעות עם ג'יפים, ספורט ימי כולל אפשרויות צלילה ודיג שלא לדבר על טניס , סקווש ומה לא. וגם לא לעשות כלום ולרבוץ מתחת לקרני השמש החזקות ולהתבשל. אי נופש אולטימטיבי כבר אמרנו?
5 אחוזי מע"מ בלבד
המלון השלישי "פאלם ביץ'" במאספאלומאס באיזור מלונארס היוקרתי לא רחוק מפאליה דל אנגלז המפורסם ועוד כמה פאלאיות, היה היוקרתי מהשלושה בהם שהינו. הייחוד שלו שהוא שכן צמוד לגן ענקי של עצי דקל. מכאן, איזה פלא, גם מקור שמו של המלון. חוף הים במרחק הליכה קלה אבל רוב האורחים משכשכים בבריכה. הפעילות היומית העיקרית למי שאינו יוצא לטיולים או הפלגות וסתם ספורט או שינה היא שיטוט בטיילת היפה שמתחת למגדלור עתיק, בין מסעדות עממיות ומרכזי קניות שופעי חנויות עם לא מעט מציאות במיוחד שהמע"מ באיים הקנריים הוא רק 5 אחוזים בהשוואה ל-15 ביבשת.
האוכל במלון, לו חמישה כוכבים, מסוגנן יותר וארוחת ערב א-לה-קרט מתחרה בהחלט בזו של מסעדות יוקרה בעיר. ארוחות הבוקר בסגנון מזנון כה עשירות שצריך רצון ברזל לא להתפתות למטעמים ולפירות הרבים. יומיים במלון היוקרתי היו פינוק מצוין לסיום סיור בן שבוע באי היפה והנעים הזה. כאשר יציעו חבילות נופש וביקור באי, עם טיסה ישירה או אפילו עם טיסת קשר-טוסו.
____________________________________________________
* הכותב היה אורח של לשכת התיירות של גראן קנאריה וטמבאדאבה טורס