ליסבון: עיר עם נשמה
מאת רוני ערן
ב"Casa das Velas do Loreto", חנות הנרות הזעירה ברובע שיאדו, כבר מרגישים את אווירת חג המולד. שתי נשים מבוגרות משרתות את הלקוחות מאחורי דלפק עץ קטן. מדי פעם הן נבלעות אל חלל אחורי שגודלו לא ברור, וחוזרות עם קופסאות של נרות, פמוטים, ודמויות קטנות שמרכיבות את סצנת הלידה של ישו. מאז שנת 1789 מייצרים שם נרות בעבודת יד ביותר מאלף דיאמטרים. "אנחנו מוכרים רק נרות פורטוגזיים! לא סיניים!" מדגישה המוכרת. "אצל הסינים הכל סטנדרטי. אנחנו עושים עם נשמה!". הם לא היחידים. את הנשמה הזאת חשים היטב ברחובות ליסבון.
מאז נפילתו של הדיקטטור אנטוניו סלזאר ב-1974 החלה פורטוגל להיפתח לעולם, ובעשור האחרון היא פועלת במרץ כדי ליישר קו עם יתר חברות הקהילה האירופית. כמו כל בירה אירופית גם ליסבון מתהדרת בסממנים המתחייבים: שדרה מרכזית עם לואי ויטון והוגו בוס, קניוני ענק עם זארה ו-H&M, מוזיאונים מעודכנים כמו מוזיאון Brardo לאמנות מודרנית, ובקומפלקס החנויות והמזון המהיר "ארמזיינש דו שיאדו" (Armazens do Chiado) בעיר התחתית, מכינות מוכרות עוטות כפפות כריכי בריאות מחיטה מלאה ונבטים.
אבל יותר מכל, זה הטעם של פעם שכובש את הלב בליסבון, והעובדה שעדיין אפשר לחוש בה את מגע ראשית המאה הקודמת, ארוג בחיי היומיום שלה.
ליסבון היא עיר קטנה למדי (600 אלף תושבים). היא בנוייה ממקבץ של רובעים צפופי סמטאות ובתים ישנים מחופים באריחי קרמיקה צבעוניים. חשמליות ציוריות מטפסות בחריקה במעלה הרחובות המרוצפים אבן. בביישה (Baixa), העיר התחתית, מצחצחי נעליים עדיין מציעים את שירותיהם, ובמקומות, שהם ספק בר ספק קיוסק, מוכרים מעל דלפק פשוט רק משקה אחד -ג'ינג'ה, ליקר הדובדבנים המקומי, בכוסיות זכוכית קטנות (עם או בלי פירות בתחתית. 1.10 יורו לכוסית).
"החוק הליסבונאי אומר: ארוחת בוקר לא אוכלים בבית אלא בפשטילריה, חנות המאפים", אומרת לנו באותו בוקר הלנה ריביירו, מדריכת התיירים שהופקדה מטעם לשכת התיירות של ליסבון להראות לנו את העיר. "ליסבון היא כנראה העיר שיש בה הכי הרבה חנויות מאפים לראש", היא צוחקת. ועוד נגיע אל היהלום שבכתר. מי שיאמץ את ההמלצה שלה יוכל לפתוח את היום בקונפיטריה סנטרל (Praca da Figueira, 18), הוותיקה מ-1829, בכיכר פיגיירה שבלב העיר התחתית. אחר כך אפשר לעלות על חשמלית מס' 15 בתחנה הסמוכה לבית הקפה ולנסוע אל מבצר סן ז'ורז' החולש על ליסבון. מרחבת התצפית שגובלת בשרידי חומות העיר מהמאה החמישית, נפרש נוף של עיר מפתיעה, שרובה בתים עם גגות רעפים אדומים. מכאן אפשר לראות את כל התמונה לפני שמתחילים להכיר את העיר מבפנים.
ליסבון יושבת בעמק ועל הגבעות שמשני צידיו, מעל לשפך הנהר טז'ו. בעמק נמתחת Avenida da Liberdade (שדרת החופש), ומשני צידיה בתי מלון יוקרתיים וחנויות מעצבי-על. היא מובילה אל רובע ביישה, העיר התחתית שבין שתי הכיכרות המרכזיות, כיכר רוסיו עם התיאטרון הלאומי, וכיכר קומרסיו המוקפת מבני ציבור ונושקת לנהר. את לב העיר התחתית חוצה רחוב אאוגוסטה (Rua Augusta), מדרחוב החנויות והמסעדות התוסס, שבו התמקם לאחרונה גם Mude, המוזיאון החדש לאופנה ולעיצוב.
על הרכס המזרחי של הגבעות מתנשא המבצר ותחתיו סבך הסמטאות הצפופות של רובע אלפאמה (Alfama) העתיק. זהו הרובע היחיד ששרד את רעידת האדמה הגדולה של 1755 שהחריבה חלק עצום של העיר. על הרכס המערבי נמצאים רובע שיאדו (Chiado) הסטייליסטי ובהמשכו רובע ביירו אלטו (Bairro Alto), מרכז חיי הלילה של העיר.
מרחובות העיר התחתית אל הרובעים שעל הגבעות מטפסים אזרחי ליסבון ותייריה ברחובות תלולים מרוצפי אבן, ונעזרים בכמה אמצעי תחבורה מיוחדים: רשת של חשמליות ישנות, רכבל מ-1892 ומעלית ברזל מ-1902, שתוכננה על ידי תלמידו של גוסטב אייפל. השימוש בכל אחד מהם הוא תענוג בפני עצמו.
ליסבון נוסדה כנראה על ידי הפניקים ומאז כבשו אותה רבים והטביעו בה את חותמם - הרומאים, הוויזיגותים, המוסלמים והנוצרים. ב-1255 הפכה לבירת הממלכה הפורטוגלית. תור הזהב שלה היה במאות ה-15 וה-16, אז יצאו ממנה המגלים למסעות הימיים הגדולים והפכו אותה לאימפריה. רעידת האדמה הגדולה ב-1755 ובעקבותיה צונאמי ושריפות, כילתה חלק גדול מהעיר וכמאה אלף מתושביה. מרקס דה פומבל, יועצו של המלך ז'וזה הראשון, הנהיג את מלאכת השיקום האדירה ובנה בעצם עיר חדשה ומודרנית. ב-1932 עלה לשלטון הרודן אנטוניו סלזאר ועד 1974 הקפיאה הדיקטטורה שלו את התפתחותה של המדינה. עם נפילת שלטונו החלה פורטוגל להתעורר וכיום היא חלק מהקהילה האירופית ומיישרת קו במהירות עם שכנותיה.
חשמלית התיירים
הדרך הטובה והנעימה ביותר להכיר את ליסבון היא ברגל ולשלב בשוטטות נסיעה בחשמליות. הנסיעה איטית ומזגזגת במעלה הרחובות הצרים, ומאפשרת לראות בנחת את מרכז העיר ואת הרובעים החשובים. קו 28, המכונה גם "חשמלית התיירים" הוא המומלץ ביותר. בכיכר מרטין מוניש (Martin Moniz) בעיר התחתית נמצאת התחנה הראשונה והאחרונה. קחו בחשבון שעה הלוך ושעה חזור.
כדאי לרכוש "ליסבון קארד" (Lisboa Card) (16 יורו ל-24 שעות, 27 יורו ל-48 שעות, או 33 יורו ל-72 שעות). הכרטיס מקנה נסיעה חופשית בכל קווי החשמליות, האוטובוסים והמטרו, וגם נסיעה ברכבת לפרברים ולעיירות הלווין של ליסבון כמו קשקאיש וסינטרה, שכל אחת מהן היא יעד טיול יפהפה בפני עצמו. הכרטיס מספק גם כניסה בחינם ל-26 מוזיאונים, בניינים היסטוריים ואטרקציות תיירותיות. אפשר לרכוש אותו בשלוש לשכות תיירות: בשדה התעופה, במדרחוב Rua Augusta ובכיכר Restauradors במרכז העיר.
ללכת לאיבוד בין שיאדו וביירו אלטו
רובע שיאדו הוא הרובע הטרנדי והבוהמי של ליסבון. מתגוררים בו אמנים, אנשי תיאטרון ומוסיקאים. המשורר פרננדו פסואה נולד בשיאדו ב-1888 ופסלו ניצב בחזית בית הקפה המפורסם של הרובע, קפה אה ברזיליירה (A Brasileira) (Rua Garrett 120), מעוז האינטלקטואלים המקומיים, שנוסד ב-1905. עדיין אפשר לשתות בו קפה על בר העץ המקורי וליהנות מעיצוב הארט נובו היפהפה שלו.
A Vida Portuguesa (Rua Anchieta 11), היא אחת מכמה חנויות ייחודיות ברובע, שמייצגות טרנד מקסים של רטרו מקומי. בחנות מגוון גדול של "מוצרים של פעם": סבונים, צעצועי עץ, עפרונות ומחברות, חפצי קרמיקה ואפילו קופסאות שימורי מזון, באריזות המקוריות משנות השלושים, שיוצרו מחדש. תושבי ליסבון, שגדלו על ברכי רבים מהמוצרים האלה, חוזרים וקונים אותם בהתרפקות נוסטלגית. תיירים רוכשים אותם בשל יופיים וייחודם.
ההתרפקות על עברה של ליסבון ושימורו הססגוני והמסוגנן ניכרים לא רק בחנויות של שיאדו. "בתי המלון שלנו נמצאים בבניינים מהמאה ה-18 ובכולם הקפדנו לשמר חלק מהמבנה או מתכולתו", אומרת אנה באטריש, מנהלת מלון Heritage Av. Liberdade שבבעלות רשת מלונות הבוטיק Heritage. "בקומת הקרקע של הבניין הזה היתה בעבר חנות עשבי המרפא Hermetica, שנוסדה בסוף המאה ה-19. השארנו את הדלפק וארון המגירות המקורי של החנות, והפכנו אותם לפינת תה עבור האורחים שלנו". פריטי הריהוט האלה עם קישוטי הארט דקו מפארים היום את הלובי בכניסה למלון, כשעל המדפים משלימים את התמונה הסבונים וחפצי הקרמיקה של A Vida Portuguesa.
כיכר לואיש דה קאמוייש, ע"ש המשורר הלאומי, מחברת את רובע שיאדו עם ביירו אלטו, רובע חיי הלילה של העיר (שפירושו השכונה העליונה). נחמד לשוטט בו גם במשך היום אבל בערב מתעוררים לחיים כל הברים, המסעדות ומועדוני הפאדו.
העצב המתוק של הפאדו
אוהבי מוסיקה לא יחמיצו בילוי במועדון פאדו, מוסיקת הנשמה הנהדרת של פורטוגל. הפאדו (מקורו במילה פאטום - גורל), מייצג את הפן העגמומי של הפורטוגזים, את ה-Saudade המפורסם, שפירושו געגוע, כמיהה. "כן, אנחנו בהחלט מלנכוליים. תמיד מביטים לאחור בצער ומקטרים", אומרת הלנה ריביירו.
Clube de Fado ברובע אלפאמה הוא אחד ממועדוני הפאדו הטובים בליסבון. בין המנות וכוסות היין והפורט האורות כבים, הבמה הקטנה מוארת באור אדום ושלושה נגנים עם כלי פריטה מלווים בזה אחר זה שלוש זמרות וזמר. כולם מצויינים ועולה על כולם נגן הגיטרה הפורטוגזית. אחר כך יסתבר שזהו מריו פאשקו (Mario Pacheco), בעל המועדון, שהוא גם המלווה וכותב השירים של מריזה, הדיווה העכשווית של סצנת הפאדו. הצילומים באולם הכניסה למועדון מעידים שוודי אלן, ריצ'ארד ברנסון מ"וירגי'ן", קליף ריצ'ארד וקייטאנו ולוזו היו כאן לפנינו. גם מריזה. הדיווה שממלאת מופעי פארק ענקיים, מגיעה לכאן לפעמים בהפתעה ועולה לשיר. ארוחת הערב מתחילה בשמונה בערב. המופע מתחיל בתשע ומסתיים בשתיים אחר חצות. אחרי 11.30 אפשר להיכנס למשקאות בלבד. הארוחה כוללת מנות טיפוסיות של המטבח הפורטוגזי כמו תבשיל של הדג הלאומי, הבקלה, מרק כרוב ויין פורט. מחירה כ-40 יורו. עבור המופע בלבד תשלמו 7.5 יורו לא כולל משקאות.
אבל לא רק פאדו. את סצנת המועדונים של ליסבון מוביל מועדון Lux, שבבעלותו של שחקן הקולנוע האמריקאי ג'ון מלקוביץ. מלקוביץ' צילם סרט בפורטוגל והתאהב בה וכבר קנה בה כמה נכסים. גם מסעדת היפים והמפורסמים Bica do Sapato (השפיץ של הנעל), הצמודה למועדון, בבעלותו.
רובע בלם - המנזר, המגדל והמאפה
ברובע בלם (Belem) נמצאים כמה מהאתרים ההיסטוריים המרשימים של פורטוגל, עדות לתקופת הזוהר של מסעות הגילוי הימיים הגדולים במאות ה-15 וה-16. חשמלית מס' 15 מכיכר פיגיירה או מכיכר קומרסיו (כעשרים דקות נסיעה) מגיעה עד התחנה הראשונה בסיור בבלם - מנזר ז'רונימוש (Jerónimos). המנזר המרהיב, שהוא אתר מורשת עולמית של UNESCO, נבנה על ידי המלך מנואל הראשון ב-1502 לכבוד מסעו להודו של ואסקו דה גמה, שגם קבור בכנסיית המנזר. עיצובו העשיר, השופע תבליטים של יצורים ימיים, קונכיות, אלמוגים ופרטי ספינות, טיפוסי לסגנון המנואליאני, שנועד לפאר את המסעות הימיים ומהווה ביטוי מרשים לכוחה ולעושרה של פורטוגל בעידן ההוא.
מול המנזר, על גדות הנהר, מתנשאת אנדרטת המגלים (Padrão dos Descobrimentos). הדרך אליה עוברת על פני מרכז התרבות החדש והמרשים של ליסבון, ובו מוזיאון Berardo לאמנות מודרנית. בימים אלה מוצגת בו תערוכה המוקדשת לעמליה רידריגז, מלכת הפאדו של פורטוגל, במלאת עשר שנים למותה.
אנדרטת המגלים היא מונומנט אבן ענק ומרשים ביותר, שגובהו למעלה מחמישים מ', שנבנה ב-1960 לציון 500 שנה למותו של אנריקה הנווט, שהוביל את היציאה למסעות הימיים הגדולים של פורטוגל. במבנה שמתחת לאנדרטה מוקרן סרטון על ההיסטוריה של ליסבון ומעלית מובילה לראשה לתצפית יפה על הנהר והרובע.
מגדל בלם (Torre de Belém) שבקצה הטיילת הוא מונומנט היסטורי מרשים נוסף. המגדל המבוצר מראשית המאה ה-16, נבנה על גדות הנהר לצרכי הגנה וכשער הכניסה הרשמי לעיר. גם הוא מאופיין בסגנון המנואליאני המפואר והוכרז כאתר מורשת עולמית של UNESCO.
כדי לחוות את החלק המתוק ביותר של בלם יש לחצות בחזרה את הכביש ולסור את הקונדיטוריה ובית הקפה Pasteis de Belem. סביב שולחנות קטנים בכמה חדרים גדולים מגישים את מוצר הדגל המפורסם, ה"פשטאיש של בלם" - מצע של בצק עלים ממולא בקרם וניל. אין לטרוח לאכול אותו בשום מקום אחר בעיר. רק בבלם הוא יוצא פריך ונהדר כל כך. למה? זו תעלומה שלא ניתנת כנראה לפיצוח. 0.90 יורו ליחידה. לפזר אבקת סוכר וקנמון, להכניס לפה ובדרך החוצה לקנות בדלפק עוד כמה לאחר כך.
סינטרה עיירת המלכים
במרחק קצר מחוץ לליסבון נמצאות קשקאיש (Cascais), אשטוריל (Estoril ) וסינטרה (Sintra), עיירות לווין מקסימות, שמומלץ מאוד לבקר בהן. לסינטרה, עיירת הנופש של מלכי פורטוגל עתירת הארמונות, כדאי להקדיש יום (40 דקות נסיעה ברכבת מתחנת Rossio במרכז ליסבון. כלול ב"ליסבון קארד").
ארמון פנה (Palácio Nacional de Pena) הממוקם בלב פארק נהדר, היה מעון הקיץ של מלכי פורטוגל במאה ה-19. הנסיך הגרמני פרננדו השני שהתחתן עם מריה השנייה מלכת פורטוגל, היה חובב אמנות נלהב. הוא התאהב בסינטרה והפך את מה שהיה מנזר מהמאה ה-16 לארמון אגדתי שהוא שיא של קיטש רומנטי מקסים. סיור בחדרים הגדושים בשכיות חמדה ויצירות אמנות מציע הצצה אל החיים המתוקים של המלוכה הפורטוגזית, בין אגרטלי Lalique, כלי הפורצלן שלMeisen וכלי הקרמיקה היפניים של Imari. מהחצרות והגגות נשקף נוף נפלא של נהר הטז'ו והאוקיינוס האטלנטי עד ליסבון. יש מערכת הדרכה קולית וגם סיורים מודרכים בהזמנה מראש. בכל 20 דקות יוצא אוטובוס ממרכז העיירה (אפשר גם להגיע ברגל דרך היער). מחיר הכניסה לפארק ולארמון: 11 יורו.
עוד ארמון יפהפה והזוי למדי הוא ארמון רגליירה (Quinta da Regaleira). הארמון הרומנטי בסגנון גותי-רנסנסי נבנה בראשית המאה העשרים על ידי המיליונר קארבאלו מונטרו בלב פארק מרהיב-עין. הפארק מלא מזרקות, פסלים, מערות, ובריכות עמוסי סמליים פולחניים ביזאריים ממגוון של מקורות, החל בנצרות וכלה בבונים החופשיים. מונטרו הלך לעולמו בלי להשאיר הסברים ומאז מנסים לפענח את פשרם, כשהביזארי מכולם היא באר נטולת מים בת תשע קומות.
אפשר בהחלט לבוא ליותר מיום אחד בסינטרה, המוקפת בפארק לאומי עם נופי יער הרריים, שבילי טיול ואופניים. אפשר להתארח ב-Lawrence's, מלון בוטיק קטן ומקסים שהתפרסם בזכות הלורד ביירון ששהה בו במשך עשרה ימים ב-1809. הוא מוקף גן יפה ויש בו מסעדה טובה עם מטבח פורטוגזי-בינלאומי. מחיר לילה בסוויטה מחוץ לעונה - 180 יורו.
פארק האומות, קניונים וכדורגל
בשנת 1998 התקיים בליסבון היריד העולמי אקספו. כל חלקה המזרחי של העיר שלאורך הנהר חודש ונבנו בו כמה מונומנטים פוטוריסטיים מרשימים ביותר, שהקנו לפורטוגל אמירה בתחום האדירכלות ועיצוב. המתחם שקיבל את השם פארק האומות (Parque das Nacoes) כולל את תחנתOriente , שתכנן האדריכל הנודע סנטיאגו קלטראווה, את מרכז הקניות הגדול ואסקו דה גמה, שני מגדלים מרשימים המעוצבים כמפרשיות ענק, ברים ומסעדות, ואת האטרקציה המרכזית - ה-Oceanarium, האקוואריום הענק ובו 8000 בעלי חיים. רכבת קטנה עוברת על פני האטרקציות המרכזיות בכל 20 דקות ואפשר לצפות בכל אלה גם בנסיעה ברכבל.
לליסבון גם כמה מוזיאונים מעניינים ששווים ביקור. מוזיאון גולבנקיאן (Calouste Gulbenkian Museum, Avenida de Berna, 45A) מציג את אוסף שכיות החמדה הענק של איל הנפט ממוצא ארמני, ובו גם אוסף התכשיטים המפואר של אמן התכשיטים והזכוכית הנודע Rene Lalique.
בעיר התחתית נפתח לפני כחצי שנה מוזיאון Mude (Museo do Designe e da Moda) לאופנה ולעיצוב. שלוש קומות כבר פתוחות ומציגות עתה תערוכת עיצוב משנות השישים ותערוכה המוקדשת למעצבי האופנה הפורטוגזיים Alves/Goncalves.
מרוחק יותר אבל שווה ביקור הוא מוזיאון האזולז'וס (Museu Nacional do Azulejo), שמציע תצוגה יפהפייה של אריחי הקרמיקה הפורטוגזית המפורסמת.
חובבי קניונים ואאוטלטים ימצאו בליסבון עיר כלבבם. הבילוי בקניונים הוא הספורט הלאומי של הליסבונאים ובקניוניהם הרבים מיוצגות כל הרשתות האירופיות במחירים נמוכים יותר יחסית לערים אירופיות אחרות. קניון Tejo, בפאתי ליסבון, הוא הגדול שבהם. קניון Colombo, שבתוך העיר, היה עד לשנים האחרונות הגדול באירופה. יש גם שני אאוטלטים גדולים: Freeport Alcochete - למעלה מ-140 חנויות עודפים של מיטב המותגים (פראדה, הוגו בוס, זארה, אדידס וכו') נמצא במרחק 30 ק"מ ממרכז העיר. אין אליו תחבורה ציבורית אך יש הסעות ממרכז העיר. אאוטלט Campera נמצא כ-50 ק"מ צפונה לליסבון, ליד העיירה קרגדו, והוא נגיש בקלות בהיותו קרוב מאד לכביש המהיר מליסבון לפורטו ה-A1.
לחובבי כדורגל מציעה העיר את המשחקים ב-Stadio da Luz, האיצטדיון של קבוצת בנפיקה (מול קניון "קולומבו"). שתי קבוצות הכדורגל המקומיות, בנפיקה וספורטינג, משחקות בליגות האירופיות הבכירות ולליסבון מגיעות קבוצות בכירות למשחקי ידידות ולמשחקי ליגה. לאחרונה התקיימו שם משחקים עם מילאן, ברצלונה, אתלטיקו, אוורטון ועוד.
"חידוש הטיסות הישירות אפשרי וגם כדאי כלכלית"
אין כיום טיסה סדירה לפורטוגל. הטיסות הסדירות כוללות עצירה באחת מבירות אירופה. אני הגעתי לליסבון דרך בריסל, עם "בריסל איירליין", אבל אין ספק שמגיעה לליסבון ולפורטוגל טיסה סדירה מישראל.
"שגרירות ישראל בפורטוגל ומטה משרד החוץ עושים בשנים האחרונות מאמצים רבים לקדם את תחום התיירות בין שתי המדינות", אומר אהוד גול, שגריר ישראל בפורטוגל, "כאשר התיירות הצליינית היא הענף הבולט ביותר. אנחנו פועלים בשיתוף עם מפעילי תיירות מקומיים ועם המנהיגות הדתית בכנסיות הקתוליות והאוונגליות של פורטוגל כדי לעודד הגעת עולי רגל לבקר בארץ. לצערנו לפני עשר שנים הופסקה פעילותו של קו הטיסות הישיר בין ליסבון וישראל. אנחנו מאמינים שחידושו לא רק אפשרי אלא גם כדאי כלכלית. מעבר לכל מה שיש לפורטוגל להציע לתיירים יש בה מבחינת התייר הישראלי גם עניין מיוחד לאור המורשת היהודית המפוארת שהתקיימה בה לפני מאות שנים, ששרידיה פרושים בכל רחבי המדינה".
---------------------------------------------------------------------------------------------------------
תודה ל-Turismo de Lisboa ,Turismo de Sintra ו- Turismo de Portugal