20.12.2014
 
עקבות יהודיים בדרום גרמניה

 

עקבות יהודיים בדרום גרמניה

מאת יוסי זילברמן

"עוד יש ערים נכחדות בתפוצות הגולה בהן יעשן במסתור נרנו הישן: עוד הותיר אלוהינו לפליטה גדולה גחלת לוחשת בערימת הדשן".  שורות אלה, הפותחות את הפואמה של ביאליק "המתמיד" ליוו אותי במהלכו של סיור  שנושאו המרכזי היה המורשת היהודית בכמה ערים ועיירות בגרמניה שבה הושמדו כמעט כל יהודיה בשואה. במחצית השניה של המאה הקודמת כבר חזרו לחיות בגרמניה עשרות אלפי יהודים, רובם בערים הגדולות. בעיירות הקטנות נשארו רק מצבות האבן בבתי הקברות ושרידים מבתי הכנסת והמיקוואות.

 

במיקווה של שפייר

בפרנקפורט מונה הקהילה היהודית כיום כ-7,000 איש, יותר ממחציתם יוצאי חבר העמים. החיים היהודים מתרכזים סביב המרכז הקהילתי הגדול והפעיל ובית הכנסת השוכן בבניין מרשים ביותר. האתרים החשובים ביותר לביקור הם המוזיאון היהודי ומוזיאון הרחוב היהודי, השוכן במקום שבו עמדו בתי הגטו מהמאה ה-15 וסמוך אליהם מצוי בית הקברות הישן, אחד מהשלושה העתיקים באירופה (בנוסף לפראג וורמס), שנשארו בו רק כמה מאות מצבות. על החומה מסביב לבית הקברות חרוטים שמותיהם של 11 אלף מיהודי פרנקפורט שניספו בשואה. בבית קברות נוסף קבורים כמה מראשי הקהילה, ביניהם בני שושלת הרוטשילדים, שמייסדה מאיר אנשל רוטשילד הוא יליד העיר.

עיירות "שום" - מדרום לפרנקפורט התקיימו במאות ה-12 עד ה-15 חיים יהודיים ענפים במשולש העיירות שפייר, וורמס ומיינץ. בוורמס ובמיינץ חיים כיום כמה מאות יהודים המתחזקים ומקיימים במשותף את האתרים היהודיים. האתר היהודי המפורסם ששרד בשפייר הוא המיקווה, השוכן כמובן ברחוב JUDENBADGASSE.  המיקווה נבנה בשנת 1084 והיה פעיל עד שנת 1415. מקור המים הוא נהר הריין הסמוך. המבנה שמור ומואר ויורדים לקרקעיתו במדרגות לולייניות. ליד המיקווה נשאר קיר אחד משרידי בית הכנסת אשר נבנה  במקור במאה ה-12. המיקווה פתוח לביקורים  ממאי עד אוקטובר, אך ניתן גם לבקר בו  בחודשים אחרים וזאת על פי תיאום  מוקדם עם לשכת התיירות המקומית.

שפייר היא אחת הערים העתיקות בגרמניה ובתקופה מסוימת בימי הביניים אף נחשבה לבירת הממלכה הגרמנית. שריד לעוצמתה היא הקתדרלה המרשימה הנחשבת לגדולה בעולם מבין הקתדרלות שנבנו בסגנון הרומנסקי. גם אונסקו הכיר בחשיבותה התרבותית, והביקור בתוכה ובסביבתה הוא חובה.

הידועה ביותר השניה בין ערי ה"שום" היא וורמס, בשפתנו וורמייזא, וזאת בזכות הקשר שלה לרבי שלמה יצחקי, הלא הוא רש"י - מפרש המקרא, המשנה והתלמוד, ובעל הכתב המיוחד הקרוי על שמו. רש"י אומנם נולד ונפטר בצרפת, אך עשה כמה שנים בלימודי הקודש בוורמס במאה ה-11. מהשער הצפוני של החומה העתיקה סביב העייירה מוביל רחוב היהודים, JUDENGASS, לכיכר היהודים, שם סמוכים זה לזה בית הכנסת, המיקווה, בית המדרש הקטן ומוזיאון רש"י. בבית הכנסת שנבנה ב-1034 ונהרס כמה פעמים ושוחזר במאה ה-20 מקיימת הקהילה הקטנה של וורמס ומיינץ פעילות יהודית בחגים. במוזיאון ניתן לראות אוסף יפה של מוצגי יודאיקה ומסמכים היסטוריים מהמאות הקודמות.

בדרום העיירה נמצא בית הקברות היהודי הנחשב לעתיק ביותר באירופה. יש בו מצבות מהמאה ה-11 ועד למצבה האחרונה משנת 1937, והוא עדות ל-900 שנים רצופות של חיי הקהילה במקום זה. הקבר המפורסם בבית עלמין זה הוא של המהר"ם - רבי מאיר מרוטנברג, שנפטר ב-1293, ויש כאלה הפוקדים אותו והמניחים עליו פתקים עם בקשות המופנות לבורא עולם. מפליא לראות שהכיתוב על המצבות העתיקות האלה הוא בעברית, למעט המצבות האחרונות מהמאה ה-20.

השלישית בעיירות ה"שום" היא מיינץ, או בעברית עתיקה מגנצא, עירו של יוהן גוטנברג, המדפיס הראשון של התנ"ך. בעיר פעילה קהילה יהודית קטנה שהתרכזה בה לאחר מלחמת העולם השניה ויש בה בית כנסת ומרכז קהילתי. כנסיית סנט סטפנס מקושטת בויטראז'ים עם ציורים בנושאים תנ"כיים אשר צוירו על ידי מרק שאגאל.

 

שיהיה לכם מסל דוף

מי ששוטט במאות ה-15 עד ה-19 בכפרים לאורך ה"דרך הרומנטית"  בדרום גרמניה עשוי היה לשמוע אנשים המדברים ביניהם בשפה מקומית המשולבת במילים שמקורן בעברית. מקורה הוא בכפר שופלוך (SCHOPLOCHE), שכשליש מתושביו היו יהודים. ב-1740 אפילו ראש העיירה היה יהודי בשם שמואל לוי. השפה המיוחדת הזו נקראת על ידי בני המקום "לחודיש", שיבוש של "לשון הקודש",  וכלולים בה מושגים כמו LECHEM (לחם),  BUSER(בשר), EREV (ערב),  MASSL DOFF (בהצלחה). המקומיים מספרים כי הדיאלקט המיוחד הזה שימש לסוחרים שביניהם, היהודים והנוצרים, כשפת סתרים שאיפשרה להחליף מידע בעת משא ומתן עם הסוחרים שאינם בני המקום. כיום, רק בודדים מזקני שופלוך זוכרים מעט מה"לחודיש", אבל חוקרי לשון מגלים בה עניין הולך וגובר.

בבית הקברות המקומי כ-7,000 קברים של יהודים מכל כפרי הסביבה והם נשמרו בזכות עקשנותם של תושבי שופלוך שמנעו מהנאצים להרסם.

עיירה הראויה לסיור קצר ואף ללינת לילה באזור הכפרי שלאורך ה"דרך הרומנטית" היא דינקלסבול DINKELSBUHL)), השומרת על צביון של עיירה קטנה מימי הביניים המוקפת חומה והכניסה אליה דרך השערים שבחומה.

העיר הגדולה הקרובה באזור הדרום שבה קהילה יהודית גדולה היא שטוטגרט, שבה חיים כיום כשלושת אלפים יהודים. יש בה מרכז קהילתי גדול ובסמוך אליו בית כנסת. מתיה קבורים בארבעה בתי קברות.

אוכל כשר - שתי מסעדות כשרות פעילות ושתיהן נמצאות במרכזים הקהילתיים, האחת בפרנקפורט והשניה בשטוטגרט.  מסעדת "זוהר" בפרנקפורט שולחת ארוחות כשרות לפי  הזמנה גם למבקשים הנמצאים בערים אחרות בגרמניה. "זוהר" היא גם ספק הארוחות הכשרות של לופטהנזה בטיסותיה בכל הרשת של החברה. בשטוטגרט פועלת מסעדה בשם "מגדל דוד" הפתוחה במרכז הקהילה בשעות הצהריים ואילו בערב רק לפי תיאום מוקדם.

היידלברג - עם או בלי קשר למורשת היהודית, מי שנמצא בסביבות פרנקפורט אסור לו להחמיץ ביקור בעיירה האוניברסיטאית הידועה. האוניברסיטה המפורסמת בה היתה מהראשונות בגרמניה שהסכימו לקבל סטודנטים יהודים, ובשנת 1900 היה חלקם של אלה  בקרב כלל הסטודנטים משמעותי מאוד. במקום שבו שכן בית הכנסת שנשרף ב"ליל הבדולח" ב-1938 הציבה העיירה שלט זיכרון ולידו 12 אבנים גדולות. שתי האטרקציות החשובות בהיידלברג הן המבצר הענק ממנו נשקפת העיר והמדרחוב הארוך בעיר העתיקה.