12.12.2018
 
החלום האמריקני: מסע בין לוס אנג′לס לדיסנילנד

החלום האמריקני: מסע בין לוס אנג'לס לדיסנילנד

מאת אסתר ברנע 

שמש חמה ורוח קרירה הנושבת מהאוקיינוס השקט; עצי דקל ודיסנילנד; יפים ויפות במשקפי שמש; ביקיני, מכנסיים קצרים, בגדי ספורט משלומפרים ובגדי ערב זוהרים; סנדלי אצבע סינטטיים ועקבי זהב גבוהים מטופפים; גלישה על גלי הים וגלגיליות ברחובות; כדור עף ויוגה בחופים; גנים מרהיבים ויערות נישאים; מוזיאונים גרנדיוזיים, אולמות קונצרטים מצוינים וסצינת אמנות משתוללת; קניונים עצומים ומחסני עודפים; מאכלי ים, אוכל מקסיקאי והמבורגרים אמריקאיים; ארמונות פאר ושכונות מאפירות של בתים ניידים; עמקים מוקפי הרים ועיירות שלוות על צוקים לאורך חופים יפהפיים; מדבריות; כוכבי שמים וכוכבי קולנוע; בידור ברמה עולמית; מחלפי דרכים בלתי אפשריים ומכוניות, מכוניות, מכוניות - ברוכים הבאים אל דרום קליפורניה, מקום הנראה ומרגיש כמו התגלמות חיה של החלום האמריקאי וכמו שאנחנו בדרך כלל מדמיינים לעצמנו את קליפורניה.

 

88 עיירות שהן עיר אחת

נמל התעופה של לוס אנג'לס הינו ככל נמל תעופה בעולם, אבל ברגע שעזבנו אותו ויצאנו "העירה", תפסנו שאין עיר כזו ששמה לוס אנג'לס. במקומה יש 88 עיירות החיות אמנם כל אחת בנפרד אבל גם מתמזגות יחד לישות עירונית אחת, שכמו אמבה היא חסרה צורה מוגדרת ועם זאת יש בה מוקדי עניין מיוחדים שסביבם הכל מתרכז. השטח הענק תחום בצדו המערבי באוקיינוס השקט ובמזרחי ברכסי הרים ומערכת מסועפת של כבישים מהירים מחברת את חלקיו השונים, שלכל אחד מהם סגנון וסוג אוכלוסייה משלו. וכך - דאונטאון הוא המקום לראות אדריכלות מעניינת ומוזיאונים מצוינים. צפונית מזרחית לדאונטאון שוכנת פאסאדינה השלווה עם אווירה של פעם, בתי אחוזה ישנים, מוזיאונים טובים לאמנות, וגם רובע תוסס - אולד פאסאדינה - שבו אפשר ליהנות מקניות ומבידור. צפונית מערבית לה משתרעת עיר החלומות הוליווד, אזור מיד סיטי עם שדרת המוזיאונים שבשדרת וילשייר (Wilshire Blvd), שהחשוב בהם הוא המוזיאון לאמנות של מחוז לוס אנג'לס, ובמערב - בוורלי הילס, האוניברסיטה המפורסמת של קליפורניה (U.C.L.A ), בל אייר, וסטווד שבבית העלמין שלו קבורים כוכבי עבר רבים כמו מרילין מונרו ונטלי ווד, ועל אחת מגבעותיו מתנוסס מרכז גטי לאמנות, שיש בו מבנים נפלאים שתיכנן האדריכל הידוע ריצ'רד מאייר, גנים יפהפיים, נוף מקסים הפונה אל העיר ואל הים וכמובן אוסף אמנות קבוע מצוין ותערוכות מתחלפות. הכניסה אל המתחם חופשית ויש לשלם רק עבור החניה - 8 דולר למכונית פרטית. וכיוון שהכל גדול כל כך וההמונים המגיעים רבים כל כך, הרי שכמו בדיסנילנד, גם כאן, את הדרך הארוכה ממגרשי החניה אל המתחם עצמו עושים בקרונות חשמליים, שנטלו ממני את התחושה האינטימית שמלווה אותי בדרך כלל בכניסה למוזיאונים.

לאורך החוף באזור לוס אנג'לס שוכנות כמה עיירות, כל אחת מהן ואופייה המיוחד. הידועה ביותר היא סנטה מוניקה היפה, שהיא גם אחת העשירות בערי דרום קליפורניה, אבל נדהמנו לראות את המספר הגדול של חסרי בית המסתובבים ברחובותיה העשירים עם רכושם בידיהם או על עגלה קטנה, זרוקים על כל ספסל, במפתן כל בית ובשפת הים ונרדפים ללא הרף על ידי המשטרה המקומית. רק מה, הם לפחות חיים בשכונה טובה. בצפונה של סנטה מוניקה נמצאת מאליבו האלגנטית והעשירה, ביתם של כוכבים ידועים כמו ברברה סטרייסנד, והאטרקציה העיקרית שלה הוא החוף הנפלא והרי סנטה מוניקה הצוללים בו אל תוך הים, ובדרומה, ממש בשכנות, וניס שנוסדה ב-1905 כפארק שעשועים והיום היא שכונה בוהמיינית אופנתית עם בוטיקים קטנים וחמודים, גלריות, חנויות יד שניה, מסעדות וברים ועם טיילת מפורסמת שהכל יש בה: מקולעי צמות, מגידי עתידות, מקעקעים ועד זמרי רחוב ורקדנים.

 

כסף קונה הכל

בתחושה שבאמת לא מיצינו את המטרופולין המשונה הזה ששמו לוס אנג'לס, עזבנו את העיר בדרכנו דרומה, אל החוף הדרומי של קליפורניה. מה שגילינו בימים האחדים בהם שוטטנו במחוז אורנג', היו קודם כל האפשרויות האין סופיות של חיי מותרות המחכות כאן לתייר, בתנאי כמובן שהוא עמוס בכסף: בתי סירות מהודרים, יאכטות לחכירה, מכוניות פרארי ומרצדס בנץ להשכרה, בתי מלון מפנקים, או טיפולי ספא המבטיחים באחריות תחושה של מלכים.

ראינו גם שהרבה מאוד משפחות אמריקאיות מורחבות מבלות את חופשתן בצוותא, על טפן וזקניהן. והאפשרויות עבורן רבות - ספורט, דיג, שחיה, מקומות היסטוריים, מוזיאונים וכמובן פארקים נושאיים שבהם אפשר ליהנות מבידור של פעם ולתת דרור לדמיון משתולל. בתי המלון והמוטלים ערוכים כאן למשפחות וילדים הם אורחים רצויים ביותר.

נסענו ברכב שכור כ-45 דקות מסנטה מוניקה לאנהיים. יש משהו מלחיץ בתנועה על הכבישים העצומים של קליפורניה - בגודל, במהירות ובלחץ של הנוסעים מאחוריך. אבל מצאנו שהשילוט בהם ממש מצוין, ההנחיות ברורות והשוטרים - לא רק נותנים דוחות אלא גם עוזרים בהתמצאות.

הגענו לאנהיים בשעת לילה וכשראינו את השדרה הרחבה שכל עציה מקושטים בנורות חשמל זעירות ידענו שהגענו אל המקום הנכון. ומהו המקום הנכון? דיסנילנד כמובן, פארק השעשועים הראשון של וולט דיסני, שהוקם עוד ב-1955 ובשבע ה"ארצות" שבו (ארץ המחר, ארץ ההרפתקאות, ארץ האגדות ואחרות) הוא מציע יותר משישים אטרקציות, חמישים חנויות ושלושים מסעדות. אפילו בשעת הלילה המאוחרת שבה הגענו עדיין הסתובבו ברחובות ובפתחי המלונות משפחות מותשות עם ילדים מחופשים לדמויות מהרפרטואר של דיסני. עיני ההורים כבויות ואילו אלו של הילדים - בורקות.

 

האבא של הפארקים הנושאיים

10 דקות נסיעה מדיסנילנד, בבואנה פארק (Buena Park), נמצא האבא של הפארקים הנושאיים, שהקדים ב-23 שנים אפילו את דיסנילנד. נוטס ברי פארם (Knott's Berry Farm) - חוות התותים של משפחת נוט, נוסדה עוד בשנת 1920, כאשר וולטר וקורדליה נוט שכרו שטח אדמה והקימו בו חווה חקלאית. עד מהרה פתחו גם מסעדה שבה הגישה קורדליה ארוחות עוף בסגנון כפרי אמריקאי ודוכן לממכר תוצרת החווה. כדי לשעשע את אורחי המסעדה הממתינים לשולחן פנוי בנה וולטר עיר רפאים ("Ghost Town") - שחזור של עיר מכרות ובה בוקרים, עגלות עתיקות, מלחמות רובים ומחפשי זהב. וכך נולד ב-1932 הפארק הנושאי הראשון, שהיום יש בו שישה אזורים מרכזיים כמו "כפר הפיאסטה" - פארק חגיגות בסגנון מקסיקאי, או "מחנה סנופי", שהוא הדמות הידועה ביותר בפארק הזה (חוץ מהתותים). בכל אחד מהאזורים יש מתקני שעשועים רבים מהיפים, המאתגרים והמפחידים בעולם, חנויות, מסעדות ומופעים שונים. המסעדה המקורית קיימת עדיין וגם פאי התות המקורי של קורדליה נמכר במקום, יחד עם פיסת היסטוריה אמריקאית המודבקת על תחתית קופסת הפאי.

עוד אטרקציות מלהיבות נמצאות בבואנה פארק, רחוב אחד צפונה מנוטס ברי פארם. שם, ב"מסדרון הבידור" אפשר לבלות במוזיאון ריפליי "תאמינו או לא" שבו תצוגות משעשעות ומשונות, ב"ימי הביניים" שם הבידור מתרחש בתחפושת של המאה ה-11 ואפילו ב"הרפתקאת שודדי הים" שכולה מלחמת חרבות, יריות תותחים, בידור, רומנטיקה והמון פירוטכניקה על מפרשית ספרדית מהמאה ה-18 (העתק מדויק) העוגנת בלב אגם מלאכותי. היתרון של המקומות הקטנים האלה, בהשוואה לדיסנילנד, הוא שכאן לא צריך לעמוד בתורים האין סופיים ליד כל אטרקציה, אבל תורים או לא, דיסני הוא דיסני.

 

עיירות פאר על חופי זהב

20 דקות נסיעה מערבה מאנהיים השתחררנו ממבול האטרקציות שירד בה עלינו והגענו אל החופים הארוכים, היפהפיים והמענגים של דרום קליפורניה. כאן נמצאת הנטינגטון ביץ' (Huntington Beach), בירת הגולשים של ארה"ב, שחופיה גדושים צעירים שזופי גוף, נושאים גלשנים תחת זרועם בדרך אל המים, גולשים באלגנטיות על הגלים המושלמים, משחקים כדורעף על החול הרך ומבלים בחנויות המוכרות ציוד לגולשים ונמצאות בעיר הזו בכל פינה, במסעדות המצוינות, בבתי הקפה, בברים ובמועדוני הלילה. לאורך קו החוף של הנטינגטון ביץ' ניצבים בתי מלון מהודרים ויש בה גם הרבה שטחים פתוחים ופארקים מלבבים עם מדשאות מטופחות ופרחים בכל צבעי הקשת המושכים אליהם משפחות למנוחה ולפיקניקים.

המשכנו בנסיעה לאורך החופים ועברנו את ניופורט ביץ' (Newport Beach) שהיא עוד עיירה תיירותית, נוצצת, עם מרכזי קניות עצומים, בהם צעירים במכנסיים קצרים, סנדלי אצבע ומשקפי שמש מעמיסים את רכבי ההאמר שלהם בשלל שאספו בקניונים, חופים מקסימים, רחבים וכמעט ריקים בהם צועדים אנשים בודדים, או משחקים בכדורעף, ומרינות צפופות ובהן אלפי סירות ויאכטות.

במזרח הכביש מלווים אותנו גבעות פורחות וצוקים שפה ושם יורדים אל החוף ויוצרים מראות מופלאים ומפרצים ציוריים. אין פלא שלאורך כל הדרך פגשנו ציירים עם כני ציור, מעלים על נייר או בד את הנופים הקסומים הסובבים אותם וגם המון גלריות לאמנות שמוכרות ציורים מנופי המקום.

איך זה קרה שכל כך הרבה שחקנים ידועים, כמו בט דייוויס, ג'ודי גרלנד, רודולף ולנטינו, מיקי רוני, צ'רלי צ'פלין ועוד רבים אחרים רכשו בתים דווקא בעיירה הקטנה לגונה ביץ' (Laguna Beach)? אז ככה. העיירה, שכיום מתגוררים בה 25 אלף תושבים, נמצאת בלב מחוז אורנג', 75 ק"מ מלוס אנג'לס ו-105 ק"מ מסן דייגו, והיא משתרעת לאורך 11 ק"מ של מפרצונים חבויים פראיים וחופים חוליים, נקיים ומקסימים הידועים בתנאי צלילה מצוינים. יש בה גם פארקים יפים ושטחי בר המתאימים לטיולי רגל ואופניים, בתי מלון לכל טעם וכיס, חנויות ובוטיקים, מסעדות מצוינות, אבל היא ידועה בעיקר בשל קהילת האמנים הגדולה החיה ועובדת בה, פסטיבלי מוסיקה ואמנות הנערכים בה, מוזיאון אמנות מצוין שנולד ב-1918 כגלריה פרטית, הרבה גלריות ותיאטרון שנוסד בשנות העשרים של המאה ה-20 וממשיך להעלות מחזות עד היום. אין איפוא פלא שכה רבים מהאליטה ההוליוודית חיפשו מפלט מלוס אנג'לס הסוערת במקום הקטן, היפהפה והתרבותי הזה.

אנחנו ממשיכים דרומה לאורך החוף, ובטרם נפנה אל מיסיון סן חואן קפיסטראנו, שהוא יעדנו האחרון, עצרנו בחוף הדרמטי של דאנה פוינט (Dana Point), שהסופר בן המאה ה-19 ריצ'רד הנרי דאנה, כינה אותו "הנקודה הרומנטית ביותר שבחוף" ואף העניק לו את שמו. ממזח דאנה יצאנו ביאכטה קטנה לשיט קצר, כשאנחנו עוזבים מאחורינו את המרינה על מאות היאכטות שבה ושמותיהן הדמיוניים. עברנו את "ריקוד החלומות", את "שירת הסירנות", את "הטנגו הכחול" ואת כל אחיותיהן היפהפיות, כשאנחנו מלווים בסירות מפרש וקיאקים זעירים. על הצוק, מעלינו, נראו בתי המגורים של המקום שהוא מהישובים הצעירים ביותר בארה"ב, אבל עם היסטוריה של מיליוני שנים. מזווית מסוימת נראה הצוק היורד אל המים כצללית פרופיל של אינדיאני. מאות קורמורנים ופליקאנים עופפו מעל היאכטה "שלנו" ופליקאן אחד הגדיל ונחת על הסיפון, כשהוא מתיישב בנחת, מחכה לתקתוקי המצלמות כמו דוגמן אמתי.

מנמל דאנה אפשר לצאת אל הים לתצפיות לווייתנים ודולפינים. כל שנה, בחודש מרס, מגיעים לכאן במסלול קבוע, מאות לווייתנים אפורים ואז גם נערך בדאנה פוינט פסטיבל לווייתנים. בשנים האחרונות נראים בסביבה גם לווייתנים כחולים, שאין להם מסלול קבוע והם פשוט שוחים לכאן בעקבות האוכל (פלנקטון).

 

פנינת המיסיונים

אחרי כל עיירות החוף האלה, מקסימות ככל שיהיו אבל כל אחת בדרכה אמריקאית כל כך, שמחנו להגיע למקום שונה, אותנטי, מתחילת ההתיישבות בחוף הזהב של דרום קליפורניה. "פנינת המיסיונים", כך מכונה מיסיון סן חואן קפיסטראנו, השביעי מתוך 21 מיסיונים ספרדיים שנבנו מסן דייגו צפונה, במרחק יום הליכה זה מזה, במטרה להמיר את דתם של התושבים הילידים. הוא נבנה ב-1776 על ידי האח הפרנציסקני חוניפרו סרה (Serra), נחשב ליפה ביותר בין המיסיונים בקליפורניה והוא אחד המקומות המתויירים ביותר במדינה, עם קרוב לחצי מיליון מבקרים בשנה. בנייני המיסיון ניצבים בתוך גן נפלא ומקיפים חצר פנימית מרהיבת עין ומטופחת להפליא, עם שבילים, דשאים, עצים, שיחים ופרחים בשלל מינים וצבעים. השתוממנו לראות בחצר אנשים בבגדי סוף המאה ה-18 והתברר לנו שהם חלק מקבוצה של מתנדבים העוזרת בעבודות התחזוקה של הגנים והמבנים ובגיוס כספים לשימור המיסיון. כל שבת שנייה בחודש, או לכבוד אירועים מיוחדים, הם יוצרים במקום ממש היסטוריה חיה, כאשר הם מתלבשים - גברים ונשים, ילידים ולבנים - בבגדי תקופת המיסיונרים, מסתובבים בגנים, עוזרים למבקרים, מספרים מסיפורי התקופה, מדגימים עבודות יד ושיטות בישול, שרים שירי ילידים ומלווים עצמם בכלים אותנטיים. המיסיון הוא גם במה לתופעת טבע מקסימה, המתרחשת בו כל שנה בדיוק ב-19 במרס, כאשר הסנוניות הידועות של קפיסטראנו מתחילות להגיע לכאן מארגנטינה, לקנן ולדגור על ביציהן, לפני שיחזרו דרומה בעונת הסתיו.

בתוך המבנים נמצאת קפלת סרה המקורית, אולם צר וארוך עם קירות עבים מאוד עליהם מצוירים אלמנטים מקומיים בצבעי חום, כחול וטורקיז. קיר האיקונות, שהינו לפחות בן 400 שנה, הובא לכאן מברצלונה שבספרד. הוא עשוי עץ מחוטב ביד, מכוסה עלי זהב ומרשים מאוד, בעיקר לאורם של מאות נרות דולקים הניצבים למראשותיו בתוך כוסות אדומות ושופכים עליו אור מיוחד במינו.

קתדרלת אבן גדולה שבנייתה ארכה תשע שנים והסתיימה ב-1806, זכתה רק לשש שנות קיום וממש תוך כדי טקסי קודש נהרסה ברעידת אדמה חזקה ועמה נספו 42 אינדיאנים מאמינים. כיום נותרו רק מעט מהקירות המעידים על גודל הקתדרלה, אבל אפילו כך הם מרשימים ביותר. עוד אפשר לראות במיסיון את חדרי המגורים והאוכל, מטבח, מחסנים, מוזיאון קטן על חיי האינדיאנים המקומיים טרם הגיעו לכאן הספרדים, מגורי החיילים שתפקידם היה להגן על אבות המיסיון וללמד את האינדיאנים מלאכות שונות, ושישה פעמונים שבשנותיו הראשונות של המיסיון היה להם תפקיד מרכזי בחיי הקהילה בהזעיקם את החברים לארוחות, לטקסי הדת, לעבודה, להלוויות, לקראת בואה של ספינת אספקה ולפעילויות נופש.

שעה ארוכה טיילנו בגנים המרהיבים כשמאות יונקי דבש מתעופפים סביבנו, עד שהשלווה הגדולה האופפת את המקום המיוחד הזה ירדה גם עלינו.